מי אחראי לטעות ברישום הממוחשב?

בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעת אוניברסיטת תל אביב לחייב סטודנט למשפטים בתשלום עבור 29 שעות לימוד סמסטריאליות, כ-18.5 אלף שקל.

המחלוקת הבסיסית התמקדה בשאלה האם נרשם הנתבע ל-29 שעות לימוד כטענת האוניברסיטה או רק ל-4 שעות, כטענתו. הנתבע השתתף בשני קורסים בלבד בהיקף כולל של 4 שעות לימוד סמסטריאליות, אולם למרות זאת טענה האוניברסיטה כי שכר הלימוד נקבע על פי הקורסים אליהם נרשם התלמיד, ולא על פי הקורסים בהם השתתף.

בשנת תש"ס הונהגה לראשונה באוניברסיטה שיטת רישום לקורסים באמצעות המחשב. באמצעות שיטה זו נרשם הסטודנט באופן ישיר ועצמאי ללא התערבות המזכירות.

הנתבע טען כי התקלה בדבר רישום שעות הלימוד נובעת מהמערכת עצמה, וכי האוניברסיטה לא טרחה לעדכנו לגבי הסיכונים האפשריים כתוצאה מרישום באמצעות האינטרנט. לטענתו, לו היה מודע לסיכונים היה בוחר להירשם בדרך הרגילה.

השופט, משה סובל, דחה תביעת האוניברסיטה. לדבריו, התובעת לא הצליחה לספק את התנאים המצטברים על מנת שבית המשפט יוכל לקבל הרשומות במערכת כראיה. עוד טוען השופט כי החיוב בגין הקורסים העודפים הוטל במועד מאוחר יותר, וכי בתקופה בה ניתן היה להודיע על ביטול הקורסים ללא תשלום נוסף, לא היה רישום שהנתבע היה יכול להתייחס אליו.

עוד הוסיף השופט כי בהרשמה לקורסים, וכי מכיוון שמדובר במערכת חדשה, ייתכן כי החובה היתה על התובעת לבצע בדיקה ולשלוח הודעות לנרשמים לגבי מה נקלט במחשב, וכי מכיוון שמדובר בשיטת רישום חדשנית לא ניתן לסמוך על אמינות קודמת שלה.