"בארונ'ס": הדפלציה בארה"ב היא סימן לעוצמה כלכלית

תופעת הדפלציה המסתמנת בארה"ב, עם הירידה בקצב עליית המחירים, איננה מלמדת על חולשה כלכלית, אלא להפך, על עוצמה - כך טוען מאמר של המגזין "בארונ'ס". בניגוד למצב ביפאן, בו הדפלציה הובילה לחולשה כלכלית מתמשכת המתבטאת במיתון חוזר מדי שנתיים כבר משך עשור, הדפלציה בארה"ב נובעת ממקור אחר ולא תוביל לתוצאות כה הרסניות.



הדפלציה בארה"ב, אומר כותב המאמר, שלמה מיטל, דירקטור בטכניון בחיפה, נובעת מצד ההיצע ולא מצד הביקוש. דפלציה מצד הביקוש נגרמת בשל ירידה בצריכה הפרטית ובהשקעות העסקיות, ומובילה למיתון ואבטלה, כפי שנראה ביפאן. דפלציה כזו נוגסת ברווחים ובהכנסות של המגזר העסקי, פוגעת במניות ומאיטה את התוצר. כך היה המצב גם באמריקה של תחילת שנות השלושים, אז נפל היצע הכסף במשק ב-30% תוך ארבע שנים, ובנקים רבים התמוטטו.



דפלציה של צד ההיצע (מיטל משווה אותה לכולסטרול טוב, בניגוד לכולסטרול רע הדומה לדפלציה של צד הביקוש) נגרמת מהרחבת ההיצע, ירידה בעלויות שנובעת מגידול בפריון העבודה. דפלציה כזו מגבירה רווחיות, ביקוש, צמיחה ויצוא. בסופו של דבר היא תוביל לעלייה בשכר הריאלי.



למרות זאת, מזהיר המאמר כי אין מצב בו יש דפלציה טובה טהורה, אלא שילוב של השתיים. זו שביפאן היא בעיקר מצד הביקוש, וזו שבארה"ב היא בעיקר מצד ההיצע. ההבדל נמדד בפריון העבודה. בתריסר תקופות מיתון קודמות בארה"ב מאז מלחה"ע, צמיחת הפריון היתה שלילית או אפסית. חברות צברו "מלאי" עובדים בציפייה להתאוששות. אולם במהלך 2001-2002 צמיחת הפריון היתה 5% בממוצע - יותר מהצמיחה בשנות הבועה. לראשונה מזה 50 שנה, פריון העבודה הואץ במהלכו של מיתון.



צמיחה זו היא בת קיימא, טוען מיטל, ומאזכר במאמרו את נגיד הבנק הפדרלי, אלן גרינספאן, המצטט לעתים קרובות את גורם הפריון כבסיס לבריאותה הכלכלית של ארה"ב. הגורם הוא מאמצי הקיצוץ וההתייעלות של החברות האמריקאיות. הצד השלילי של שיפור זה הוא שוק עבודה חלש בטווח הקצר. אולם בטווח הארוך היא תייצר מקומות עבודה נוספים.