מנתוני משרד התמ"ת עולה כי בשנת 2002 אבדו למשק כ-1.5 מיליון ימי עבודה עקב שביתות, לעומת למעלה מ-2 מיליון ימים ב-2001. מהנתונים עולה כי כ-94% מימי העבודה שאבדו הינם בעקבות שביתות עובדי המגזר הציבורי, שהיו אחראים לכ-70% מהשביתות באותה השנה.
עוד עולה מהנתונים כי ב-2002 התקיימו במשק 47 שביתות מלאות בהן השתתפו כ-1.64 מיליון עובדים לעומת 62 שביתות מלאות ב-2001 בהן נטלו חלק כ-426 אלף עובדים.
לדברי עו"ד שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי עבודה, מסביר כי הנטייה והמוטיבציה לשבות פוחתת בתקופת מיתון ואבטלה, ולכן חלה ירידה ב-2002 במספר השביתות ובאורכן. הגידול במספר השובתים מוסבר בשביתת האזהרה שהנהיגה ההסתדרות בה השתתפו כ-1.3 מיליון שובתים.
עוד עולה מהנתונים כי בשנת 2002 התקיימו במשק 34 שביתות חלקיות בהן השתתפו כ-158.5 אלף עובדים לעומת 58 שביתות חלקיות בשנת 2001, בהן נטלו חלק כ-287.4 אלף עובדים.
יצחקי מוסיף כי הסיבות העיקריות שגרמו לשביתות בשנת 2002 קשורות בחידוש הסכמי עבודה - כ-19%; שינויים ארגוניים - כ-19%; ופיטורי עובדים - כ-19%. כ-13% מהשביתות היו על רקע הלנת שכר; כ-11% - כתוצאה מתביעות שכר; ושיעור דומה - עקב הרעה בתנאי עבודה.
עוד עולה מהנתונים כי ב-2002, כמו ב-2001, בולטת שביתתם של הפקידים ברשויות המקומיות - למעלה מ- 50% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק.
במחצית הראשונה לשנת 2003 חלה החרפה משמעותית בהיקף השביתות, השובתים וימי העבודה שאבדו למשק עקב השביתות הכלליות במשק שהובילה ההסתדרות כתגובה לתוכנית הכלכלית של האוצר.