סטנלי "סטאן" אוניל, מנכ"ל ויו"ר מריל לינץ', אילץ בשבוע שעבר את תומאס פטריק, סגנו, להתפטר לאחר מחלוקת על קידום נשיא חטיבת בנקאות ההשקעות. המהלך לא היה נראה כיוצא דופן - אוניל קיצץ24 אלף משרות בבנק מאז שנת 2000, והדיח בכירים רבים ישירות או בעקיפין - אלמלא היה פטריק איש המעגל הפנימי של אוניל.
תומאס פטריק, סגן יו"ר בנק ההשקעות הגדול, התפטר תחת לחץ בשבוע שעבר, לאחר שלחץ על דירקטוריון החברה לקדם את ארשד זכריה לתפקיד נשיא החברה. זכריה, בן חסותו של פטריק, שימש כנשיא השווקים הגלובליים ובנקאות ההשקעות של מריל לינץ'. אוניל ראה בניסיון הקידום קריאת תיגר על מנהיגותו, ואילץ את פטריק להתפטר.
אוניל הוביל בשלוש השנים האחרונות מהלך קיצוצים רדיקלי, שבמסגרתו צומצם צוותו של בנק ההשקעות בשליש מגודלו. פטריק היה יד ימינו של אוניל בביצוע המהלך, ונחשב לארכיטקט שלו. אולם מעבר למהלך ההתייעלות שהבנק נדרש לו בשל נפילת השווקים, אוניל החל לבסס את מעמדו כיורשו של קומנסקי, בין היתר על ידי דחיקת רגליהם של אנשי שלומו של קומנסקי.
לאחר שכיהן כנשיא החברה מאז שנת 2000, ירש אוניל בן ה-51 את תפקיד המנכ"ל מקומנסקי בדצמבר 2002, ובאפריל השנה קיבל גם את תפקיד היו"ר בשל פרישתו של קומנסקי. לקראת כניסתו של אוניל לתפקיד המנכ"ל פרשו תחת לחץ ג'פרי פיק, ראש פעילות ניהול הנכסים, ותומאס דיוויס, שניהל את פעילות בנקאות ההשקעות, וכן קלי מרטין, ראש חטיבת הברוקרים הבינ"ל. במקומם מונו לתפקידים אלה שניים מהאנשים הקרובים לאוניל: ג'יימס גורמן, נשיא רשת הברוקראז' של מריל בארה"ב, וארשד זכריה עצמו, שהיה אז, בגיל 40, המנהל הצעיר ביותר של חטיבת בנקאות וניירות ערך גדולה בוול סטריט.
מאז ועד פברואר השנה, פרשו ממריל יותר מעשרה בכירים. בפברואר השנה פרש מנהל מחלקת המחקר של מריל, רוברט מקאן. באותו חודש פרש צ'אק לאו, יו"ר חטיבת אסיה פסיפיק של מריל.
ההישגים של אוניל בתקופה המדוברת לא כללו רק עזיבה המונית של מנהלים שלא נשאו חן בעיניו ופיטוריהם של עשרות אלפי אנשים. מאז מונה למנכ"ל עלתה מניית החברה ב-41%. ברבעון השני רשם הבנק את הרווח השני בטיבו מעולם עבור הבנק.
מריל רשם רווח נקי של 1.02 מיליארד דולר ברבעון השני, עלייה של 61% לעומת התקופה המקבילה. הכנסות בית ההשקעות עלו ב-7% ל-5.3 מיליארד דולר, ושולי הרווח עלו ל-27.6% - שולי הרווח הגבוהים שלו מזה 25 שנים.
יש להניח שהצלחה זו תירשם ישירות במשכורתו של אוניל. אם בשנת 2002, בה סבל הבנק מחולשה בעסקיו ומירידה במחיר מנייתו, קיבל אוניל תשלום של כ-14.3 מיליון דולר שהורכב משכר שנתי של 500 אלף דולר, מניות בשווי של 4.7 מיליון דולר, אופציות בשווי של 1.9 מיליון דולר ובונוס שנתי של 7.2 מיליון דולר, הרי שהשנה הוא צפוי לקבל תגמול נאה אף יותר על השיפור בתוצאות.
אולם המהלך האחרון שביצע אוניל בבנק מראה כי בראש מעייניו עומד לא השכר, אלא הכוח, והיכולת לשלוט בבנק ולעצב את דרכו.
מנכ"ל מריל לינץ' מתחיל לסלק מתנגדים מקרב המעגל הפנימי שלו
דפנה מאור
4.8.2003 / 12:24