איאן דיוויס ואביב אלגור, מבעלי השליטה בצינורות המזרח התיכון, נחקרו בחשד לעבירות ני"ע; שוחררו בערבות

בימ"ש השלום בתל אביב שיחרר אתמול בערבות את איאן דיוויס ואביב אלגור, מבעלי השליטה בחברת צינורות המזרח התיכון . השניים נחקרו על ידי רשות ניירות ערך בחשד שקבלו במרמה את אישורי האסיפה הכללית של החברה לעסקות שלה עמם, עסקות שלשניים היה בהן עניין אישי. המדובר בעסקה בדצמבר 2000 במסגרתה אישרה האסיפה הכללית של החברה כי בעלי השליטה בה יתנו לחברה שירותי ייעוץ וניהול בתמורה לסך של 250 אלף שקל לחודש. בעסקה נוספת ממאי 2002 אישרה האסיפה לבטח את הדירקטורים של החברה בסך של 6 מיליון דולר.



לטענת הרשות, מאחר שבשני המקרים מדובר בעסקות של החברה עם בעלי עניין בחברה, הרי שעל מנת לקבל את אישור האסיפה הכללית של החברה יש צורך ששליש מכלל בעלי המניות שאין להם עניין אישי באישור העסקה יצביע בעדה. לטענת הרשות, בשני המקרים השיגו דיוויס ואלגור את האישור הנדרש באמצעות איש קש, וויליאם הרנדל תושב אנגליה, חבר קרוב של דיוויס, אשר על פי החשד רכש 6.5% ממניות החברה באמצעות כספים שקיבל מחברות פרטיות בשליטת דיוויס ואלגור. השניים מכחישים את החשדות המיוחסים להם. הרשות מצידה חושדת בהם כי קיבלו מהחברה דמי ניהול ללא אישור כנדרש בהיקף של מיליוני שקלים וכן דמי ביטוח ושיפוי בהיקף של מיליוני דולרים.



חברת צינורות המזרח התיכון עוסקת בשיווק של צינורות לנפט, מים וגז. החברה היתה בבעלות קונצרן כור עד אשר נרכשה על ידי בני גאון, המחזיק 38% ממניות החברה, ועל ידי דיוויס (המחזיק 25%) ואלגור (המחזיק 13% ממניות החברה).



לטענת חוקרי הרשות, דיוויס ואלגור ניסו כבר ביוני 2000 להעביר את ההחלטה שעל פיה היה אמורים בעלי השליטה בחברה לקבל מדי חודש דמי ניהול בסך 250 אלף שקל, אולם מבירור שערכו עם המשקיעים המוסדיים התברר להם כי ההחלטה לא תעבור. לטענת הרשות, ההחלטה בעניין נדחתה 4 פעמים עד לחודש דצמבר.



מהבקשה לשחרור בערבות עולה כי במהלך תקופה זו, החל מספטמבר, החל אותו הרנדל, חברו של דיוויס, לרכוש מניות של החברה. סה"כ רכש הרנדל 6.5% ממניות החברה תמורת 5.2 מיליון שקל.



לטענת הרשות, הרנדל השתתף בהצבעות לאישור שתי העסקות הללו והצביע בעדן, כאשר הוא מסווג בקבוצת בעלי המניות שאין להם עניין אישי בעסקה. לטענת הרשות, להרנדל היה עניין אישי בתוצאות ההצבעה, ולמעשה שימש איש קש של שני החשודים.



מהבקשה לשחרור השניים בערבות עולה כי חברות פרטיות שבשליטתם מימנו את רכישת מניות חברת צינורות המזרח התיכון על ידי הרנדל. לטענת הרשות, הרנדל הוא חבר קרוב של דיוויס, כאשר דיוויס הוא שהציע לו להשקיע במניות החברה, ואף הורה למנכ"לית של החברה לסייע להרנדל בכל הקשור לרכישת המניות.



עוד עולה מממצאי החקירה כי חלק מכספי דיווידנד שחילקה החברה, שהגיעו לחשבונו של הרנדל, הועברו לחשבונה של חברה בבעלות השניים. לטענת הרשות, במארס 2003 העביר הרנדל את כל המניות והכספים שהיו בחשבונות הבנק שלו לחשבונו של אלגור.



במהלך הדיון שהתקיים בפני שופט בית המשפט השלום בתל אביב, טענו סניגוריו של דיוויס, עורכי הדין אייל רוזובסקי וחגי אשלגי, כי גם אם הטענות של הרשות נכונות, מדובר בפעולות טכניות ולא פליליות. לדבריהם, מדובר בהאשמות חסרות בסיס, שכן בעלי השליטה בחברה לא היו זקוקים לדמי הניהול הללו, וזאת משום שבאותן שנים חילקה החברה לבעלי המניות שלה דיווידנדים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.



בדיון התברר כי דמי הניהול בסך 250 אלף שקל חולקו בצורה שווה בין גאון לבין דיוויס ואלגור. בשלב זה שאל השופט דוד רוזן את נציגת הרשות "למה קבוצת גאון בחוץ?". עו"ד טלי רוזן השיבה כי "אנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים. מדובר בראשית החקירה. יכול להיות שנגלה גם דברים אחרים". עורכי דינו של אלגור, דן שיינמן ונוית נגב, טענו כי הכספים שקיבל הרנדל היו הלוואות גישור וכי הדיווידנדים שימשו להחזר ההלוואה. לטענתם, במהלך חקירת הרשות יתברר כי אין מדובר במקרה של גניבה או מרמה.



השופט רוזן הורה לשחרר את החשודים בערבות, כאשר את דיוויס, שהינו אזרח אנגלי, הורה לשחרר תמורת הפקדת סך של 1.5 מיליון שקל, ואת אלגור תמורת הפקדה של 300 אלף שקל. השופט דחה את בקשת הרשות להוציא צו איסור פרסום על הפרשה ל-24 שעות וקיבל בכך את בקשת "הארץ" להתחשב בזכות הציבור והמשקיעים להיות מודעים להליך המשפטי המתנהל.