בית הדין לעבודה: הממונה על העסקת נשים רשאית לבטל פיטורי אישה בהריון אם ניתן היה לפטר עובד אחר במקומה

בית הדין לעבודה דחה את תביעת חברת היי קיו, העוסקת בהעברת קורסי הכנה לבחינות בגרות ולפסיכומטרי, לאשר פיטורי עובדת בהריון.



הנתבעת עבדה מ-1997 כמזכירת החברה בסניפה בנהריה. באפריל 2000, כאשר היתה הנתבעת בחודש השביעי להריונה, החליטה החברה לסגור את סניפה בנהריה ולפטר את הנתבעת.



זמן קצר לפני כן פנתה החברה לממונה על עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה, וביקשה היתר לפטר הנתבעת בטענה כי הסניף בנהריה עומד להיסגר וכי לא ניתן למצוא לנתבעת עבודה בסניפי החברה בחיפה ובקריות.



הנתבעת הודיעה לחברה כי היא מוכנה לכל הסדר שיאפשר המשך העסקתה, אם על ידי עבודה מביתה ואם באמצעות מעבר לסניף החברה בתל אביב. הצעות אלו נדחו על ידי החברה. במאי 2000 התקבלה החלטת הממונה על עבודת נשים שאסרה את פיטורי הנתבעת.



התובעת טענה כי החלטת הממונה חורגת מגדר הסמכות שניתנה לשר ולמשרד העבודה והרווחה. לטענת החברה, ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות וחוסר תום לב והיתה נגועה בשיקולים זרים. התובעת טענה כי פיטורי הנתבעת היו על רקע סגירת הסניף ולא היו קשורים להריונה.



בית הדין דחה טענה זו וקבע כי הממונה על חוק עבודת נשים פעלה בגדר סמכותה כאשר ביקשה לבחון האם ניתן היה להציע לנתבעת מקום עבודה חלופי ומה היו נסיבות הפיטורים. עוד ציין בית הדין כי את טענת תום הלב יש להפנות לתובעת ולא לנתבעות. במועד בו התקבלה ההחלטה לסגור את הסניף, הועסקה בסניף הקריות של החברה עובדת בעלת ותק של חודשיים בלבד. "אילו ביקשה באמת ובתמים התובעת למלא אחר הוראת החוק, הרי שהדבר הפשוט ביותר שעליה היה לעשות הוא לקבל את ההצעה ולהעביר את הנתבעת לתפקיד מזכירת סניף הקריון".



בית הדין קבע כי החלטת הממונה על עבודת נשים שלא לאשר את הפיטורים ניתנה כדין, ולכן פיטורי הנתבעת בטלים. בית הדין קבע כי על החברה לשלם לנתבעת את שכר העסקתה עד לתקופה של 45 ימים לאחר הלידה - אוקטובר 2000.