שיטת הסנדלרים של אריסון השקעות

ביום רביעי השבוע יעיד באולמו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נסים ישעיה, עוזי ורדי-זר, מנכ"ל חברת שיכון ובינוי. ורדי-זר עסק במכירת החברה מידי ההסתדרות לעובדיה ולחברת אריסון השקעות.



עדותו של ורדי-זר תישמע בבקשה שהגישו פרופ' שמעון שטרית וארבעה חברי הסתדרות נוספים לאשר להם להגיש תביעה של 900 מיליון שקל. הנתבעים הפוטנציאליים הם: חברת אריסון השקעות, ורדי-זר ויו"ר שיכון ובינוי פרופ' אפרים צדקא. חמשת חברי ההסתדרות קובלים כי שיכון ובינוי נמכרה ב-96' לאריסון ולעובדים ב-300 מיליון שקל - בעוד שווי רישומה של החברה למסחר בבורסה במאי 98' הגיע ל-1.2 מיליארד שקל.



אחת הטענות המרכזיות של פרקליט חברי ההסתדרות עו"ד משה קפלנסקי היא כי אף שמבחינה חשבונאית היה לחברה הון שלילי - למעשה לא היה זה כך. זאת, מכיוון שלא הובא בחשבון השווי האמיתי-עכשווי של קרקעות החברה (4,800 דונם) אלא השווי ההיסטורי והלא מעודכן שלהן.



חברי ההסתדרות טוענים כי ורדי-זר היה הרוח החיה בתהליך מכירת החברה, וחבש כמה כובעים ברקיחתה: המנהל, המתווך, נציג העובדים ונציג חברת אריסון. ורדי-זר קיבל תמורת פועלו 3.6% ממניות החברה עבור 900 אלף שקל. שווי מניות אלה עם פרסום התשקיף של החברה הגיע ל-12 מיליון שקל. ורדי-זר הסכים להעיד לאחר שהשופט ישעיה תמה כמה פעמים על היעדרותו ממצבת העדים.



כל העדים מטעם הנתבעים הפוטנציאליים הצדיקו ושיבחו את העסקה; לטענתם, מדובר בהפרטה שיכולה לשמש מודל להפרטות אחרות. העדים אמרו כי ההסתדרות היתה על סף פשיטת רגל והיתה חייבת סכומים גדולים לעובדי שיכון ובינוי, שלא הופרשו להם זכויות הפנסיה. לדעתם, מדובר בעסקה הוגנת שגם העובדים יצאו נשכרים ממנה. מחמאות לרוב קיבל המיליארדר המנוח תד אריסון, שלטענתם הסתכן בהשתתפותו בעסקה.



העד האחרון שהופיע, לעת עתה, מטעם הנתבעים הפוטנציאליים הוא מרדכי קרת - רואה חשבון בהשכלתו, המשמש סמנכ"ל כספים בחברת אריסון השקעות. עו"ד קפלנסקי ניסה בעזרתו לפתוח צוהר לשיקולים הכלכליים שהניעו את החברה לרכוש את שיכון ובינוי, הכוללת את שיכון עובדים, סולל בונה וחברות נוספות. קרת אישר כי לפי תזרים המזומנים של שיכון ובינוי ב-95-'93' החברה היתה רווחית. קרת סיפר כי חברת אריסון עשתה הערכות משלה כאשר רכשה את החברה.



קרת: "לא עשינו הערכות שמאי. עשינו הערכות שלנו".



השופט: "ומה זה הערכות שלנו, באמצעות מי עשית את זה? אתה, רואה החשבון שלך, מי עשה את זה בפועל"?



קרת: "אני ושלמה נחמה (מנכ"ל אריסון השקעות) מכיוון שרצינו מאוד את העסקה הראשונה, והחברה היתה רק בהתחלה, לא עבדנו בנהלים כמו שרגילים בחברות (אחרות)".



השופט: "לקחתם על עצמכם אחריות כבדה מאוד בהיקף כזה של עסקה. להחליט בעצמכם לפי הדו"חות. זה כדאי לכם, זה סביר"?



קפלנסקי: "איך עשיתם את ההערכה לגבי 4,800 דונם?"



קרת: "עשינו מה שאולי קוראים האנשים חשבון סנדלרים".



קפלנסקי: "חשבון מה?"



קרת: "זה מה שאתה קודם ניסית לעשות עם העד הקודם (הכוונה לפרופ' בן עמי צוקרמן, צ"ה). לבוא ולקחת, למשל, את אחוז מס הרכוש, לעשות את המכפלה ולהגיד זה המקרקעין. עשינו את זה בכיוון הזה. זאת אומרת, מגרש לבנייה מגיע בין 10,000 ל-30 אלף דולר ליחידה, תלוי במקום, עושים ממוצעים. אנחנו לקחנו מספר הערכות, של ניתוחי רגישות (...) ומכל הניתוחים שעשינו לקחנו בעצם מה גובה הסיכון שאנחנו לוקחים. לא עשינו שווי כמו שעושה, למשל, שמאי מקרקעין".



קפלנסקי: "אבל ידעתם מה גובה הסיכון?"



קרת: "ידענו".



קפלנסקי: "אתם קיבלתם מפה מפורטת איפה נמצאים 4,800 הדונמים האלה?"



קרת: "לא".



קפלנסקי: "איך יכולת לעשות את מה שאמרת. אולי זה נמצא בנגב, אולי זה נמצא מאחורי, בדרום הקריה?"



קרת: "לכן לקחנו מה שנקרא ניתוח רגישות. זאת אומרת, מין טבלאות שלוקחים מחיר ליחידה, כמות יחידות, בין לבין, ולעשות הערכות של הסתברויות ובסופו של דבר הגענו למספרים, במספרים גדולים".



קפלנסקי: "כשיש לי דונם אדמה, תסכים אתי שכמה פרמטרים יש כדי לקבוע את השווי האמיתי, לא ההיסטורי. המקום שהוא נמצא, אחוזי הבניה האלמנטריים"?



השופט: "זה נתון מרכזי".



קרת: "לא קיבלנו את הנתונים האלה. החברה עצמה היא לא רק מקרקעין. בחברה עצמה יש הרבה מאוד פעילויות שהן פעילות קבלנות בארץ ובחו"ל".



קפלנסקי: "כמו, למשל?"



קרת: "סולל בונה עבודות חוץ. קיבלנו דו"חות כספיים (...) לקחנו גם את מס הרכוש (...) כדי לראות שהגבולות לא מופרכים".



בהמשך חקירתו טען קרת כי גם היום החברה אינה יודעת את שווי המקרקעין כי "זה לא משהו רלוונטי לצורך הפעלת החברה". אז שב קפלנסקי לאחת משאלותיו המרכזיות בתיק - האם לחברה היה הון שלילי או חיובי?



קרת השיב כי לחברה היה הון שלילי חשבונאי, ואולם לא הון שלילי בפועל: "לחברה היה הון שלילי חשבונאי. היו קרקעות שהחברה גם כתבה שהן בשווי העולה על הרשום בספריה על פי המוסכמה של העלות ההיסטורית המתואמת. אם אנחנו מוסיפים לקרקעות את השווי הכלכלי שלהן אז לחברה נוצר הון כלכלי חיובי".



קפלנסקי: "כמה אנחנו מוסיפים? מה השווי של המקרקעין? מיליארד? שני מיליארד? שלושה מיליארד?"



קרת: "ההערכות הפנימיות שלנו היו כאלה שהוסיפו סדר גודל של כמה מאות מיליונים לכיוון המיליארד, לשווי הקרקע. אם אנחנו לוקחים סדר גודל של כ-800 מיליון שקל בניכוי ההון - הגירעון של 300 מיליון שקל - אנחנו מגיעים ל-500 מיליון שקל, פחות או יותר המחיר בו בוצעה העסקה".