מאת אמיר הלמר ואסף ברגרפרוינד
היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, סבור כי יש לאשר את התביעה שהוגשה נגד עזריאל פויכטונגר לפני כשנה כתביעה ייצוגית - כך עולה מטיוטת עמדה שהוכנה על ידי עו"ד יעל ורבה מהפרקליטות. התביעה הוגשה עקב הימנעותו של פויכטונגר לבצע הצעת רכש מיוחדת לבעלי המניות בחברת פויכטונגר השקעות בינואר 2001, לאחר שהפך לבעל השליטה בחברה הציבורית ואחזקותיו בה עלו על 25%. לפי חוק החברות, רכישה של יותר מ-25% ממניות חברה ציבורית מחייבת הצעת רכש מיוחדת.
את התביעה הגישה חברת נוסבאום אריגי ריפוד, שהחזיקה בעבר במניות בפויכטונגר השקעות, באמצעות עוה"ד עמית מנור ויוקי שמש. לטענת התובעת, ב-3 בינואר 2001 אישרה פויכטונגר השקעות הצעה חריגה להקצאה פרטית של 300 אלף מניות לפויכטונגר במחיר מימוש של 6.61 שקלים למניה. מימוש מלוא ההצעה היה מביא את פויכטונגר, שהחזיק באותה עת בכ-22% ממניות החברה, לאחזקה של 23.6% מהון המניות של החברה.
ואולם באפריל 2001, לפני שמימש את ההקצאה הפרטית, רכש פויכטונגר מניות בחברה שהביאו אותו לאחזקה של 24.59% מהון המניות. רק בסוף אפריל, טענה החברה, מימש פויכטונגר את ההצעה הפרטית ורכש 10,000 מניות נוספות שהביאו אותו לאחזקה של 25.02% מהון המניות של החברה. לטענת החברה, לפי חוק החברות, היה על פויכטונגר לבצע בשלב זה גם הצעת רכש פרטית של לכל הפחות 5% מהון המניות של החברה.
לפי הטענה, פויכטונגר המשיך לרכוש מניות בחברה עד שהגיע לאחזקה של כ-27.3% בחברה. את אחזקותיו מכר חודשים ספורים לאחר מכן לקבוצת פלד-גבעוני במחיר של 15.46 שקל למניה וגרף כ-62 מיליון שקל. התובעת אמדה את הנזק שנגרם לבעלי המניות, כתוצאה מהימנעותו של פויכטונגר לבצע את הצעת הרכש בעת שרכש את דבוקת השליטה בחברה, בכ-11 מיליון שקל.
התובעת הסכימה כי פעולותיו של פויכטונגר ענו לכאורה על דרישות החוק, הקובע כי במקרה של רכישת דבוקת השליטה באמצעות רכישת מניות בהקצאה פרטית, אין צורך לבצע הצעת רכש מיוחדת. ואולם לטענת התובעת, פויכטונגר הכין לעצמו "בנק מניות" באמצעות ההקצאה הפרטית, כדי לעקוף את הוראות חוק החברות בנוגע לביצוע הצעת רכש מיוחדת. לטענתה, פויכטונגר עשה שימוש ציני בסעיף הפטור וחטא לכוונת המחוקק.
פויכטונגר טען, באמצעות עוה"ד ליפא מאיר, חנן פרידמן ושירלי יפרח, כי המחוקק קבע את החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת כדי להעמיד לבעלי המניות בחברה מכשיר שבאמצעותו יוכלו לסכל את מכירת דבוקת השליטה בחברה. לגישתו, בסעיף הפטור, ויתר המחוקק על הדרישה הזו בעת הקצאה פרטית שכן במצב כזה העסקה מאושרת ממילא בכל מוסדות החברה, ובכלל זה באסיפה הכללית של בעלי המניות. בכך, טוען פויכטונגר, ניתנת לבעלי המניות האפשרות להביע את דעתם בעניין.
הוויכוח המרכזי שניטש בין הצדדים הוא בשאלה מה היתה "כוונת המחוקק", בעניין הפטור מהצורך בביצוע הצעת רכש מיוחדת במקרה של רכישת שליטה באמצעות הקצאה פרטית.
היועץ המשפטי לממשלה החליט להביע את דעתו בסוגיה זו. מטיוטת העמדה שנערכה בפרקליטות עולה כי רובינשטיין סבור כי פויכטונגר לא היה רשאי לרכוש את דבוקת השליטה בחברה באופן שבו עשה זאת. "אם ייקבע אחרת יסוכל הרציונל העומד בבסיס החוק והסעיף המחייב הצעת רכש מיוחדת יהפוך לאות מתה", נכתב בטיוטה.
"יש לקבוע כי בכל מקרה שבו נמנע רוכש דבוקת שליטה מביצוע הצעת רכש מיוחדת, תוך הסתמכות על החריג שבסעיף הנוגע להצעה פרטית, יש להביא בפני בעלי המניות המאשרים את ההצעה הפרטית את כל המידע הרלוונטי, ובכלל זה את העובדה שבעקבות ההצעה תירכש דבוקת שליטה", נכתב בטיוטת העמדה.
רובינשטיין קבע כי במקרה זה, המידע שהובא בפני האסיפה הכללית לפני אישור ההקצאה הפרטית לא התייחס כלל לאפשרות שפויכטונגר ייהפך בגין מימוש ההצעה לבעל שליטה בחברה. בהצעה אף נקבע במפורש שהקצאת המניות לא תהפוך אותו לבעל שליטה, ולכן הדבר נעשה בניגוד לחוק. ביהמ"ש עשוי לתת לעמדתו של היועמ"ש, שנכתבה על דעתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים, עו"ד דוידה לחמן-מסר, משקל רב בהחלטתו.
היועמ"ש תומך באישור התביעה נגד פויכטונגר כייצוגית
אמיר הלמר
1.9.2003 / 9:05