קליין: הגורם העיקרי למחנק האשראי - המדיניות הגרעונית של הממשלה

נגיד בנק ישראל, דוד קליין, יוצא נגד כוונת הממשלה להרחיב את הגירעון: "הגורם העיקרי למחנק האשראי -המדיניות הגרעונית של הממשלה". קליין דיבר בכינוס של איגוד קרנות הנאמנות והתייחס בדבריו בעיקר לדרכי היציאה מהמיתון.

קליין התייחס לפתרון השגרתי ליציאה מהמיתון: שילוב של מדיניות פיסקלית ומוניטרית מרחיבה ושמירה על דולר חזק שמעודד יצוא. לדבריו, פתרון שכזה הוא לא יותר ממקסם שווא בתנאי המשק הישראלי.

לגבי ההצעות לעידוד הצמיחה באמצעות הגדלת תקציב המדינה ובעצם הגדלת הגירעון, אמר קליין כי הגירעון הממשלתי גדול מדי כבר היום, והנזקים שלו מרובים ומשפיעים על תחומים רבים במשק. "הגורם העיקרי למחנק האשראי הוא המדיניות הגרעונית של הממשלה" קבע הנגיד בנימוק כי היצע ההון המקומי מוגבל וכל גידול בגיוסי ההון של הממשלה, שכבר היום היא הצרכן הראשי של אשראי במשק, בא על חשבון חלקו של המגזר הפרטי בעוגת המימון.

קליין מנה בין הנזקים הנוספים של מדיניות גרעונית את תשלומי החזר החוב העצומים הבאים על חשבון שירותים חברתיים, את אובדן אמון המשקיעים הזרים ואת העובדה המצערת שהגירעון לא מממן בדרך כלל השקעות תורמות צמיחה אלא הוצאות שוטפות.

"אין לנו יעד ריבית" הצהיר הנגיד בדבריו על המדיניות המוניטרית בה נוקט בנק ישראל, "מפני שאין שער ריבית אחד שתמיד עקבי עם יציבות מחירים". לגבי מדיניות מוניטרית מרחיבה יותר אמר הנגיד כי חבל שיש עדיין כאלו שלא הפנימו את העובדה שיש במשק מספר ריביות והוא אחראי רק על הריבית היומית, "יש כאלה הסבורים שבנק ישראל קובע את הריבית על משכנתאות לעשרים שנה". קליין חזר והדגיש כי הריבית לטווח ארוך נקבעת בעצם בידי הממשלה וגובה הגירעון שלה, וטען, בהתייחסו לנושא מועצת הנגדים ונסיונות אחרונים של האוצר להצר את צעדיו, כי "לממשלה שלה חוב כה גבוה צריך שיהיה אינטרס ישיר בחיזוק עצמאותו של בנק ישראל כדי לשמר סביבת מחירים יציבה".

קליין השיב גם לטענה כי פער הריביות הגבוה שגורמת ריבית בנק ישראל גורם לשקל להתחזק באופן מלאכותי ולפגוע במנוע צמיחה חשוב נוסף - היצוא. "לא ניתן לחשוב במונחי פער הריביות של הבנקים המרכזיים בלבד, ריביות השוק הן הרלוונטיות לעניין תנועות הון לטווח קצר", אמר קליין והזכיר כי הפערים בין ריביות השוק על אג"ח ממשלתי אמריקאי לעשר שנים ובין הריבית על אג"ח ממשלתי ישראלי לטווחים דומים הצטמצמו מהר יותר מהפערים בין ריביות הבנקים המרכזיים.

לכך הוסיף קליין את הגורמים המשפיעים האחרים על תנועות ההון כמו סיכון המדינה וסיכון שערי החליפין, שלא תלויים בו, ואת תנועות ההון לטווח הארוך שתלויות בכדאיות השקעות ופרויקטים.

לבסוף חתם קליין בקביעה כי "פיחות נומינלי יתמוך ביצוא רק בתנאי שילווה בשמירה על יציבות מחירים, וכך ייהפך לפיחות ריאלי. מכאן שראוי למקד את השינויים בריבית הבנק המרכזי בשמירה על יציבות המחירים ולא להתיימר להשיג באמצעותם מטרה בלתי אפשרית בתחום שער החליפין".