החקלאים הפסידו 300 מיליון דולר עקב הרעת התנאים להפשרת קרקעות

הפסד של יותר מ-300 מיליון דולר נגרם לחקלאים וליזמי הנדל"ן החתומים עמם על הסכמים, בעקבות החלטת פשרה שהתקבלה במועצת מנהל מקרקעי ישראל ב-2 בספטמבר 2003; הצעת הפשרה הוצגה אתמול לבג"ץ. ההחלטה קבעה על אלו תוכניות בנייה יחול בג"ץ החקלאים שהתקבל ב-15 באוגוסט 2002 ועל אלו לא - כלומר, אלו תוכניות יזכו בפיצויים מוגדלים ואלו בפיצויים מופחתים.



מהפשרה עולה כי תוכניות לבניית כ-18,200 יחידות דיור, שיכלו להתקדם במסלולים הישנים בהם מוענקים פיצויים מוגדלים - אילו היתה נשארת על כנה החלטת מועצת מקרקעי ישראל המקורית מ-29 ביוני 2003 - יעברו כעת למסלולים חדשים של פיצויים נמוכים משמעותית. זאת, בעקבות הפשרה שבין מועצת המינהל ושר התמ"ת, אהוד אולמרט, העומד בראשה, לבין היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין.



אלה שנותרו במסלולים הישנים יקבלו במרכז המדינה פיצוי בגובה של 27% משווי הקרקע; מדובר ב-15 אלף דולר לפחות ליחידת דיור. זאת נוסף על פיצוי דומה בכמה עסקות גדולות לתעשיה, מסחר ומשרדים. לעומת זאת, המעבר למסלול החדש מפחית את הפיצוי לסכום של עד 70 אלף שקל לדונם בלבד - כ-2,000 דולר ליחידת דיור. וזאת, ללא זכות ייזום לבנייה בקרקע. מכיוון שבמקרה זה אין זכות ייזום לא יכולים היזמים לממש את העסקה שעליה סיכמו עם החקלאים, והאחרונים מפסידים את עיקר הפיצויים.



בעקבות הפשרה, נבחנו במינהל מקרקעי ישראל כל עסקות הפשרת הקרקע בקיבוצים ובמושבים. הרשימה של התוכניות להפשרת הקרקע מגלה, בין היתר, נפגע היקף ההנחה שבה יוכלו לרכוש החוכרים החקלאים את הזכויות במגרשים בהליך ההרחבות במושבים ובקיבוצים (הקמת שכונות קוטג'ים על מגרשים בני חצי דונם). במקום לשלם 66% בלבד משווי המגרש במרכז המדינה, הם ישלמו 91%. מדובר ב-5,420 חקלאים בעלי זכויות במגרשים, כל אחד לבניית יחידת דיור אחת, שנפגעו והפסידו כל אחד בממוצע עשרות אלפי שקלים.



ההחלטה המקורית של המינהל שהתקבלה ב-29 ביוני, קובעת קריטריונים להוראות מעבר. הוראות אלה נועדו לקבוע אלו תוכניות להפשרת קרקע הגיעו לשלבים מתקדמים מספיק, ולכן יוכלו לקבל את הפיצויים, שהמינהל איפשר אך בג"ץ ביטל באוגוסט 2002 (בג"ץ החקלאים).



בעקבות אישור ההוראות הוגש בג"ץ על ידי פורום הקרקעות, הכולל 4 גופים ובהם האגודה לזכויות האזרח והקשת הדמוקרטית המזרחית. רובינשטיין שהודיע עוד לפני ההצבעה במועצת המינהל כי הוא מתנגד להצעה, סירב להגן עליה בבג"ץ בטענה שאינה עומדת בקריטריונים אשר קבע בג"ץ בפסיקה ב-2002, כלומר, מקלה במידה רבה מדי על החקלאים. בג"ץ הורה לאולמרט ולרובינשטיין להגיע לפשרה באופן שהמדינה תציג עמדה אחידה בבג"ץ. בעקבות זאת הושגה הצעת הפשרה שאושרה במועצת המינהל לפני שבועיים.



למרות הקיצוץ בפיצויים, עדיין יש תוכניות בהיקף הקרוב ל-20 אלף יחידות דיור, שיוכלו להמשיך ולהתקדם באותם מסלולי פיצויים ישנים. בין התוכניות הבולטות - תוכנית גני יהודה לבניית 3,500 יחידות דיור באזור קרית אונו; תוכנית נורדיה לבניית 2,000 יחידות דיור סמוך לנתניה; תוכנית נחלים ל-1,270 דירות בסמוך לפתח תקוה; תוכנית כפר גלים ל-1,500 יחידות דיור ו-84 אלף מ"ר לתעסוקה באזור חיפה. עוד תוכנית בולטת היא תוכנית קיבוץ נצר סירני ל-2,000 יחידות דיור.



לעומת זאת כמה תוכניות היו יכולות ליהנות משיעורי הפיצויים המקוריים אילו התקבלה החלטת המועצה מסוף יוני, וכעת נגרם לחקלאים וליזמים שחתמו עמם על הסכמים לבנייה משותפת נזקים של עשרות מיליוני דולרים בכל פרויקט.



בין תוכניות אלה - כמה מושבים באזור נמל התעופה בן גוריון בהם מושב בית נחמיה (תוכנית ל-1,200 יחידות דיור), ברקת (720), שהם ואחיסמך (3,000), מצליח דרום (2,000) ומגשימים (2000 יחידות דיור). תוכנית בולטת נוספת היא תוכנית רג'ם לכמיליון מ"ר תעסוקה באזור רמלה והמועצות האיזוריות גזר ומודיעין. על פי ניתוח המינהל, שני המושבים המחזיקים בעיקר הקרקע במתחם - נצר סירני ואחיסמך - לא יוכלו לקבל את הפיצוי המוגדל.



נוסף על תוכניות ההפשרה הגדולות, יש כיום במושבים ובקיבוצים תוכניות נקודתיות להרחבה בהיקף כולל של 14,720 יחידות דיור. מדובר ב-140-50 יחידות במושב. מתוך תוכניות אלה, רק 3,974 יוכלו להמשיך ולהתקדם במסלול הפיצוי המקורי שבו יוכלו לרכוש זכויות ב-66% מהשווי בלבד. האחרים יאלצו לשלם 91% - השווי המלא על פי המינהל.



בפורום הקרקעות לומדים בימים אלה את ההחלטה החדשה. באגודה לזכויות האזרח אמרו כי עדיין לא הגיעו החלטה, אך באופן כללי הביעו שביעות רצון מהפשרה. לדבריהם, אם לא יגלו סעיפים יוצאי דופן בגוף ההחלטה, סביר שימשכו את העתירה.



עם זאת, בקרוב יגישו עתירה על החלטה אחרת שהתקבלה במועצת מקרקעי ישראל לפני שבועיים - שיוך חלקות המגורים על שם החקלאים, בשטח של עד 2.5 דונם וכן 500 מ"ר לשימוש מסחרי.



רובינשטיין כבר הצהיר שלא יגן על החלטה זו, כמו במקרה הוראות המעבר.