הקוסם מלטוויה

השיער האסוף לקוקו מאחורי עורפו משווה לד"ר אברהם אבן חן מראה של ילד פרחים מזדקן. הארשת על פניו משועשעת, למרות כתב האישום החמור שהוגש נגדו בסוף יולי לבית משפט השלום בתל אביב. כתב האישום כולל האשמות במתן שוחד, קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה וסיוע לקבלת דבר במרמה.



לפי כתב האישום הוא האיש הרע של פרשת התארים מאוניברסיטת לטוויה. המוח מאחורי המיליונים שהוצאו מהמדינה שלא כדין, ועברו ידיים בעסקאות פתלתלות.



אבל אבן חן צוחק. "מתרגלים", הוא אומר, "איפה ראית יהודים מפרגנים?"
אחר כך הוא מבטיח שבניגוד לדמות המצטיירת מהסיפור הזה הוא בכלל לא
איש עסקים ממולח וחסר עכבות, אלא בסך הכל ילד טוב ראש פינה.



המון רוצים תואר



בתחילת שנות ה-90 גדל מאוד הביקוש להשכלה גבוהה. הצעירים התחרו על כל
מקום פנוי בפקולטות היוקרתיות למשפטים, כלכלה, מדעי המחשב ומנהל
עסקים. אבל גם המבוגרים יותר - פקידים, מורים ואנשי כוחות הביטחון,
שלא היתה להם הזדמנות ללמוד באוניברסיטה כשהיו צעירים יותר - ביקשו
לרכוש השכלה אקדמית. חלקם נהנו מהלימוד עצמו ומהרחבת האופקים הנלווית
אליו. חלקם חמדו את התואר שאיפשר להם, בין היתר, לגשת למכרזים ולשבת
בדירקטוריונים ציבוריים. הרוב הגדול חשב על תוספות השכר שיתלוו אל
התעודה האקדמית.



באותה תקופה הקים אבן חן את חברת "מודום" שהפעילה בישראל שלוחות של
אוניברסיטאות זרות. "מכללת ישראל היו הראשונים שהביאו לארץ
אוניברסיטאות זרות ואנחנו באנו אחריהם", הוא אומר, "אני הייתי המוח.
ראיתי שיש פה המון תלמידים שרוצים תואר, אז נסעתי לחוף המזרחי
בארה"ב, איפה שיש אוניברסיטאות שהמועצה להשכלה גבוהה כבר הכירה בהן,
והבאתי אוניברסיטאות אחרות מאותם אזורים. הגשנו בקשות למועצה להשכלה
גבוהה וקיבלנו אישורים על תקפות הרמה האקדמית של האוניברסיטאות הללו.
בין השנים 95' ו99-' היה הבום הגדול. הבאנו שבע אוניברסיטאות: יוניסא
מדרום אפריקה, האוניברסיטה הפתוחה הגדולה ביותר בעולם; ברלינגטון
וצ'מפליין מוורמונט; נובה מפלורידה, שמתמחה בתיירות; את אוניברסיטת
לטוויה; וגם את האוניברסיטאות ניופורט ופסיפיק מקליפורניה שלא הוכרו
על ידי המועצה להשכלה גבוהה ולכן מי שלמד בהן לא היה זכאי לתוספת
אקדמאים למשכורת, אלא רק מותר היה לו לשאת בתואר".



תוכנית הלימודים בשלוחות הללו היתה מבוססת על הגשת מטלות, עבודות בית
ומבחנים אמריקאים בשיטת לימוד מרחוק (Distance learning) ופגישה
שבועית עם מנחה. "פעם בשבוע ישב מנחה וחיכה לתלמידים. אתה בא או אתה
לא בא, לא משנה, בשורה תחתונה צריך להגיש עבודת גמר ולהגן עליה",
אומר אבן חן, "כשהתחלנו ללמד הכל התנהל בכיתות. היו לנו 34 מרכזי
לימוד בכל הארץ ואישורים מהמשטרה, מכבי אש, משרד החינוך והמועצה
להשכלה גבוהה. התחרינו ברצינות במכללות ובאוניברסיטאות בכל הארץ.
למדו אצלנו בסך הכל, בכל השנים, כ20- אלף סטודנטים".



באוניברסיטאות של אבן חן למדו מינהל עסקים, פסיכולוגיה, חינוך, מינהל
ציבורי וקרימינולוגיה לתואר ראשון ושני. מחיר תואר ראשון נע בין
30-20 אלף שקל, תלוי כמה נקודות היה צריך סטודנט לצבור. מורה בכיר
נדרש להגיש שבע מטלות. מורה מוסמך היה חייב 22 מטלות. שוטר ללא השכלה
קודמת נדרש ל36- מטלות. כך החליטו במועצה להשכלה גבוהה ובענף תארים
ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך.



בסוף הלימודים הגיש התלמיד עבודת גמר בהיקף של 40 עמודים בעברית,
מתומצתת ל-20 עמודים באנגלית. על עבודת הגמר היה צריך להגן באנגלית
בפני נציגי האוניברסיטה מחו"ל. מי שהתקשה באנגלית נעזר בשירותי
מתורגמן. בדרך כלל נמשכו הלימודים לתואר ראשון שישה סמסטרים. מורים
בכירים היו יכולים לסיים תואר ראשון בשנה אחת. תואר שני עלה 20 אלף
שקל וארך שלושה סמסטרים ושמונה מטלות, למי שהיו באמתחתו השתלמויות
קודמות. מחוסרי השתלמויות היו חייבים ב-16 מטלות.



בלון ניסוי של האוצר



מדינת ישראל הכירה כבר ב-1970 באקדמאים כזכאים לתוספות שכר. זה היה
כאשר בודדים בלבד השלימו לימודים גבוהים. ייתכן שהיום, כשהשערים
נפרצו, היה ראוי לערוך רוויזיה במבנה השכר. מכיוון שהדבר לא נעשה
התמלא הוואקום בהוגי רעיונות יצירתיים, ממציאי פטנטים כמו אבן חן.
קמו נציגים מקומיים ל30- אוניברסיטאות זרות. אנשי עסקים שהריחו
הזדמנות עסקית ולא טעו. משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה בדקו את
שיטות ההוראה ואת הרמה האקדמית של אותן אוניברסיטאות ואישרו את
כניסתן. פתאום אפשר היה לקבל תואר בלי להתייגע יתר על המידה
באוניברסיטה ישראלית. הדרישות ירדו ואפילו תעודת בגרות כבר לא היתה
תנאי הכרחי. תואר ראשון ושני תוך שנתיים עד שלוש היו בהישג יד. חוץ
מהמדינה שנאלצה לשלם תוספות שכר לבוגרים הטריים, כולם היו מרוצים.



במארס השנה החליטו במשרד האוצר להפסיק לשלם תוספת לשכרם של כל עובדי
המדינה והרשויות המקומיות בעלי התואר האקדמי מאוניברסיטת לטוויה
ולשלוח את כולם להיבחן לפי קריטריונים אוניברסיטאיים מקומיים. מדובר
בכ-6,500 איש ובשלושה וחצי מיליארד שקלים שיחסכו לקופת המדינה בחישוב
מצטבר של האוצר. מבחינת האוצר זה היה בלון ניסוי. אם בוגרי לטוויה
היו מקבלים עליהם את הדין, הצעד הבא היה לשלול לעוד כ-6,000 בוגרים
של שלוחות אחרות את התארים ואת תוספות השכר. אבל בינתיים המהלך לא
צלח. שתי עתירות לבג"ץ ולבית הדין הארצי לעבודה של בוגרי
לטוויה, אילצו את המדינה להמשיך לשלם את התוספות עד שהנושא יתברר
לעומק.



למאבק של המדינה באוניברסיטאות הזרות היתה השפעה דרמטית על חברת
"מודום" של אבן חן. ב-94' נקנתה החברה שהעסיקה אז כ-400 עובדים - עם
אבן חן והשלוחות שבבעלותו - על ידי חברת ISE שהונפקה באותה שנה
בבורסה בת"א וגייסה כמעט 5 מיליון דולר תמורת 25% ממניותיה. אבן חן
הפך למנהל המכירות של החברה. ב-99' קנו את ISE שני יזמים צעירים:
מיכאל זלקינד ואנתוני פולק, תמורת 45 מיליון שקל. "שווי המניה
שהונפקה הגיע ל340- שקל", אומר אבן חן, "אחר כ