"משקיעים אמריקאיים נוטים להתעלם מהחברות הישראליות, מאחר שהן אינן מתייחסות אליהם"

2,275 חברות בינוניות נסחרות בנאסד"ק, כאלה ששווי השוק שלהן הוא בין 10 ל-500 מיליון דולר, מתוכן 53 ישראליות; 52% מהחברות מהחברות הללו בנאסד"ק זוכות לכיסוי אנליסטי לעומת 36% בלבד מהחברות הישראליות. האם ייתכן שהסיבות לפער הן מרחק גיאוגרפי מארה"ב ודגש נמוך של הנהלות החברות הישראליות לנושא?



האנליסטים אהוד הלפט וקני גרין, מהמחלקה הבינלאומית של גל קשרי משקיעים, סבורים שאלה הסיבות העיקריות להפרש המהותי. השניים, נזכיר, היו בצוות הישראלי של בית ההשקעות השווייצי קרדיט סוויס פירסט בוסטון שסגר את הסניף בארץ בסוף 2002.



למחקר שביצעו האנליסטים יש מטרה: הבאת לקוחות נוספים למחלקת קשרי המשקיעים של החברה, ויש לקחת זאת בחשבון. וכשזה נאמר, אפשר להסתכל על הנתונים. במקביל ל-53 החברות הישראליות בדקו הלפט וגרין 58 חברות קנדיות ו-18 חברות אנגליות, שם הסטטיסטיקות היו אחרות: כיסוי אנליסטי בקרב 43% מהן ו-44%, בהתאמה. הם אף מציינים כי בקרב הישראליות, כאשר לחברה יש כיסוי אנליסטי מספר המשקיעים המוסדיים שלה הוא כפול מזו שאינה זוכה לכיסוי ויכולה להיות בעלת שווי דומה.



"לפני נפילת השוק ב-2000, כאשר לחברה הודבק התואר 'נוצרה בישראל', היה זה נכס רב ערך", אומרים האנליסטים. "כיום, בהשוואה לחברות אמריקאיות בעלות שווי שוק דומה, החברות הישראליות מאופיינות במחזורי מסחר נמוכים ובמספר נמוך של משקיעים מוסדיים וכיסוי אנליסטי".



"הסיבה העיקרית שבעטיה משקיעים נוטים להתעלם מהחברות הישראליות היא שהחברות הישראליות מתעלמות מהם", קובעים הלפט וגרין בעבודת המחקר. הם מוסיפים כי הנהלות החברות הישראליות אינן שמות דגש על לקיום פגישות ופרזנטציות למשקיעים אמריקאים ושמירה על קשר קבוע וישיר עם משקיעים אמריקאיים.



לדברי הלפט וגרין, "משיכת" אנליסטים לכיסוי חברות ישראליות היא משימה כמעט בלתי אפשרית, בין היתר מאחר שמספרם ירד. על כן, הם סבורים, הפתרון הטוב ביותר עבור החברות הישראליות בעלות שווי השוק הקטן-בינוני הוא לשפר את הנראות שלהן בשוק על ידי קשר ישיר עם משקיעים אמריקאיים. "הם נמצאים שם וזה ישתלם", הם לא מהססים לקבוע. "בינתיים, החברות הללו סובלות מתמחור חסר".