פתאום הבנקים נזכרו להתחנף

שני הבנקים הגדולים והבנק השלישי שמזנב אחריהם פצחו בסינכרוניזציה מושלמת את קמפיין "הסבר פניך לפרייאר", סלוגן ופזמון חביב כלולים במחיר.

שנים אנחנו משלמים עמלות מנופחות, ריביות מעוותות דמי ניהול, דמי תחזוק, ועוד כל מיני וריאציות משונות של כל מיני שיבוטים פיננסיים מורכבים מידי לעין בלתי מזוינת. שנים אנו חיים תחת אימתו של מנהל סניף הבנק הקרוב למקום מגורינו שמא לא נעמוד בתשלומים/אוברדראפט/משכנתא, כל כניסה לבנק משולה לצעד אל תוך גוב האריות, גם מפחיד וגם קטלני.

והנה בבוקרו של יום קיץ, הפציעו להם שלושה קמפיינים שאין בינהם שום קשר פרסומי, הם לא נכתבו בידי אותו קופירייטר ולא הומחזו בידי אותה משוררת, אבל אן זה משנה, באחד מהם הבנק הוא החבר שלי, בשני הבנק אח שלי ובשלישי הבנק הוא אחוק שלי, מן משפחתיות שכזו, הרמוניה במחלקת עו"ש וצחוקיה עם החבר'ה של אשראי וקופות גמל.

פתאום הבנק שלי מתחנף אלי, מראים לי מחר חדש, אתמול משומש והווה מחויך, כולם בפרסומות של הבנק כ"כ רוצים לעזור לי, להושיע אותי מטרדות היומיום, יאיר לפיד, האיש והג'ל מראים לי קפיצות באנג'י כתזכורת לסיכון מחושב, מודי בר און משווק את הסוס מטרויה במה שנראה כמו ניסיון לשלב שיעור היסטוריה בהפסקת הפרסומות, ויונתן גפן מדקלם בקולו הסדוק אך המתקתק את יתרונותיו של הבנק הלאומי באיזה שמאלציות על ילד ופסים מחשמל.

רק גופים חזקים ובעלי כיס משומן ועמוק כמו הבנקים יכולים לגייס את המאמי של המדינה (לפיד) האלטרניטבי הכי ממסדי (בר און) והמורד הבורגני (גפן) לעשות חלטורה בתקופת החגים.
מילא לפיד, הוא הרי פלקט שמשדר אל ליבו של הקונצנזוס ולעולם לא תתפסו אותו סוטה ימינה ושמאלה מקו המשווה הישראלי, אבל מודי? ויונתן גפן? מסתבר שכוחו של הכסף מכניע גם את אלה שנדמים לנו כיצוקים מסוציאליזם טהור ואנטי קפיטלסטיות מוכחת, עוד ג'ובה ועוד אלפייה וגם מודי ירקוד לצלילי הדולרים המרשרשים ויונתן ייתן קולו לצלילי ה"קצ'ינג" של הקופה הרושמת.

המסקנה המתבקשת הנה כי כוחות השוק ניצחו אף את גדולי המתנגדים, הקפיטליזם כבש עוד יעד בדרכו (המבורכת עד מאוד) להפוך לעמוד התווך של הכלכלה הישראלית, הלאה הסיסמאות הנבובות בדבר מדיניות רווחה אופורטוניסטית, קבלו נא בברכה את חוקי המשחק האמיתיים: "זה לא מה אתה אומר, זה כמה אתה שווה".
רק הכרה בדבר היותה של ישראל מגרש למשחק שבו כוחות השוק קובעים מי יהיו השחקנים ומה יהיה צבע החולצה, תוביל לשגשוג ולצמיחה, רק ניתוץ מוסכמות צבועות הדוגלות בניהול "אחראי" מטעם הממשלה ופיקוח רגולטורי בלתי פוסק יביא ליציאה המיוחלת מהמיתון.

אז נכון שליונתן גפן הרבה יותר מתאים להפגין כנגד גליה מאור מאשר לדקלם שירי הלל לבנק לאומי, אבל עם הפגנות אי אפשר ללכת למכולת ועם צ'ק שמן מהבנק אפשר אפילו לקנות קיוסק.