ביה"ד לעבודה קבע כי 26 פרילנסרים שעבדו בגל"צ נחשבים כעובדים

שופטת ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, לאה גליקסמן, קבעה לאחרונה כי 26 תובעים - כולם בעלי תפקידים לשעבר בתחנת גלי צה"ל וברשת גלגל"צ - שהועסקו עד לדצמבר 1999 כפרילנסרים, הם למעשה עובדים לכל דבר, הזכאים לזכויות בהתאם, כולל פיצויי פיטורים בשל שינוי בצורת העסקתם בראשית שנת 2000.



ראשית העניין בתביעה שהוגשה במארס 2000, בין היתר ע"י אדם שוב, הדס שטייף, ניב רסקין, גולן יוכפז וצבי יחזקאלי, כנגד המדינה. בתביעה נטען כי באוקטובר 1999 פנתה המדינה לתובעים, והודיעה להם על שינוי בדרך העסקתם, כך שכעת יועסקו בתחנה באמצעות חברת כח אדם.



בעקבות זאת, פנו התובעים לקבלת ייעוץ משפטי, אשר קבע כי הם הועסקו עד היום כ'עובדים' לכל דבר ולא כפרילנסרים. בתביעה ביקשו מביה"ד לקבוע כי התקיימו, ביניהם לבין המדינה, יחסי עובד-מעביד, וכי חלים עליהם ההסכמים הקיבוציים, המקנים להם זכויות סוציאליות כמו ימי מחלה, ימי חופשה ועוד. כן ביקשו התובעים לקבוע כי הם זכאים לפיצויי פיטורים.



המדינה התנגדה, אך במהלך הדיונים בתיק התקבל בביה"ד הארצי פסק דין בעניינו של שאול צדקא, אשר קבע כי כתב גל"צ, שהועסק בלונדון, הינו עובד התחנה ולא פרילנסר. לפיכך הסכימה המדינה לקביעה כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובעים, אך טענה כי משך תקופת ההעסקה רלוונטי לקביעה זו, ולפיכך אין להכיר בתובעים, שהועסקו תקופה קצרה בתחנה, כעובדים.



השופטת דחתה את טענת המדינה בנקודה זו, וקבעה כי משך ההתקשרות אינו הסממן הקובע בשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד, וכי לאור מהות התפקידים שביצעו התובעים, שהועסקו תקופה קצרה (שלא עלתה על שנתיים), הרי יש לראות בהם עובדים החל מהיום הראשון להעסקתם בתחנה.



השופטת דחתה גם את טענת המדינה כי מאחר שחלק מהתובעים עסקו בעבודות נוספות, הם אינם נחשבים עובדים. השופטת קובעת כי הוכח שמרבית התובעים ראו בעבודתם בתחנה עבודה עיקרית, וכי בכל המקרים הותר להם לעבוד בעבודה נוספת.



המדינה טענה עוד, כי גם אם התקיימו יחסי עובד-מעביד, הרי שיש לדחות את התביעה, מחמת העדר תום לב מצידם של התובעים. לטענתה, התובעים ידעו שהם מועסקים כפרילנסרים וכי העבודה בתחנה מהווה קרש קפיצה לקריירה בעולם התקשורת בישראל, וכי הם זכו להכשרה מקצועית ולהכרה מקצועית, ניסיון ומוניטין.



השופטת דוחה את הטענה. היא קובעת כי רק במקרים נדירים חוסר תום לב יביא לדחיית תביעה למימוש זכויות עובד שנקבעו בחוק, וזאת רק כאשר הבחירה להיות מועסק כפרילנסר היתה של העובד, כאשר הוא מודע לזכויותיו וכאשר הוא מפיק ממצבו תועלת.



עוד קובעת השופטת, כי העובדה שמועסק רוכש כישורים ומקדם את הקריירה שלו, אינה מהווה הצדקה לקיפוח זכויותיו כמועסק על פי החוק וההסכמים הקיבוציים.



השופטת קובעת בפסק הדין, כי ההסכמים הקיבוציים, החלים על אזרחים עובדי צה"ל, יחולו גם על התובעים, וכי אותם תובעים שהועסקו מעבר לשנתיים יהיו במעמד של עובדים קבועים לפי ההסכמים הקיבוציים הללו. השופטת קובעת עוד כי על המדינה לשלם ל-25 מתוך התובעים פיצויי פיטורים בגין הפסקת עבודתם.