פויכטונגר נגד רובינשטיין: אם היועמ"ש סבור כי יש פגם בחוק החברות - שיתקן אותו באמצעות חקיקה בכנסת

עזריאל פויכטונגר, בעל השליטה לשעבר בחברת פויכטונגר השקעות, יוצא כנגד העמדה שהגיש היועמ"ש. זאת, במסגרת התביעה הייצוגית שהוגשה כנגדו על ידי חברת נוסבאום אריגי ריפוד, בעלת מניות לשעבר בחברת פויכטונגר, בגין אי ביצוע הצעת רכש מיוחדת במהלך ינואר 2001 עת הפך פויכטונגר לבעל שליטה בחברה ואחזקותיו בה עלו על 25%.



בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד עמית מנור ויוקי שמש, נטען כי בינואר 2001 אישרה פויכטונגר השקעות הצעה חריגה להקצאה פרטית של 300 אלף מניות לפויכטונגר במחיר מימוש של 6.61 שקלים למניה.



עוד נטען כי באפריל 2001, לפני שמימש פויכטונגר את ההקצאה הפרטית, הוא אסף מניות בחברה שהביאו אותו לאחזקה של 24.59%. רק בסוף אפריל, נטען בתביעה, מימש פויכטונגר את ההצעה הפרטית ורכש 10,000 מניות נוספות שהביאו אותו לאחזקה של 25.02% מהון המניות של החברה. לטענת החברה, לפי חוק החברות, היה על פויכטונגר לבצע בשלב זה גם הצעת רכש פרטית של לכל הפחות 5% מהון המניות של החברה.



לפי הטענה, פויכטונגר המשיך לרכוש מניות בחברה, ומספר חודשים לאחר מכן מכר את השליטה לקבוצת פלד-גבעוני במחיר של 15.46 שקל למניה וגרף כ-62 מיליון שקל. התובעת אמדה את הנזק שנגרם לבעלי המניות, כתוצאה מהימנעותו של פויכטונגר לבצע את הצעת הרכש בעת שרכש את דבוקת השליטה בחברה, בכ-11 מיליון שקל.



התובעת הסכימה כי פעולותיו של פויכטונגר ענו לכאורה על דרישות החוק, הקובע כי במקרה של רכישת דבוקת השליטה באמצעות רכישת מניות בהקצאה פרטית, אין צורך לבצע הצעת רכש מיוחדת. ואולם לטענת התובעת, פויכטונגר הכין לעצמו "בנק מניות" באמצעות ההקצאה הפרטית, כדי לעקוף את הוראות חוק החברות בנוגע לביצוע הצעת רכש מיוחדת.



פויכטונגר דחה את הטענות באמצעות עוה"ד ליפא מאיר, חנן פרידמן ושירלי יפרח. פויכטונגר טען כי המחוקק ויתר על הדרישה לקיום הצעת רכש בעת רכישת מניות בהקצאה פרטית, שכן במצב כזה העסקה מאושרת ממילא בכל מוסדות החברה, ובכלל זה באסיפה הכללית של בעלי המניות.

בצעד לא שגרתי ביקש היועמ"ש להתייצב בהליכים ולהביע דעתו. היועמ"ש טען בעמדה שהגיש כי פויכטונגר לא היה רשאי לרכוש את דבוקת השליטה בחברה באופן שבו עשה זאת.



"יש לקבוע כי בכל מקרה שבו נמנע רוכש דבוקת שליטה מביצוע הצעת רכש מיוחדת, תוך הסתמכות על החריג שבסעיף הנוגע להצעה פרטית, יש להביא בפני בעלי המניות המאשרים את ההצעה הפרטית את כל המידע הרלוונטי, ובכלל זה את העובדה שבעקבות ההצעה תירכש דבוקת שליטה", נכתב בעמדת היועמ"ש. רובינשטיין קבע כי במקרה זה, המידע שהובא בפני האסיפה הכללית לפני אישור ההקצאה הפרטית לא התייחס כלל לאפשרות שפויכטונגר ייהפך בגין מימוש ההצעה לבעל שליטה בחברה.



בעקבות עמדה זו הגיש פויכטונגר תגובה לביהמ"ש. בתגובה טוען פויכטונגר כי אם גישת היועמ"ש הפרשנות הטבעית והמובנת מאליה של חוק החברות עשויה להפוך את הסעיף המחייב קיומה של הצעת רכש לחסרת משמעות, "יתכבד היועמ"ש וייזום באמצעות הכנסת תיקון חקיקה אשר יחול מכאן ולהבא ולא בדיעבד".



עוד טוען פויכטונגר, כי גם הרציונל אותו מציג היועמ"ש לביצוע הצעת רכש מיוחדת במקרה של רכישת דבוקת שליטה - 25% מהון החברה - אינו מתקיים במקרה הנוכחי, שכן אין מחלוקת כי הוא היה עוד לפני רכישת "דבוקת השליטה" בעל שליטה היחיד והדומיננטי בחברה.



בנוסף טוען פויכטונגר כי בעת קיומה של האסיפה הכללית שאישרה את ההקצאה הובא בפניה כל המידע הרלוונטי שהיה ידוע באותה עת, וכי "לא ניתן היה להביא בדיווח המיידי מידע עתידי שלא היה קיים".



פויכטונגר מוסיף כי המחוקק לא הטיל על בעל מניות חובה לדווח על כוונותיו לרכישת מניות עתידיות, כפי שמנסה לטעון כעת היועמ"ש. לאור זאת טוען פויכטונגר כי החלטת אסיפת בעלי המניות שאישרה את ההקצאה הפרטית התקבלה כדין.