מדד ספטמבר המפתיע גרם לכלכלנים ולאנשי משק לקבוע נחרצות שהמשק סובל מתהליך של ירידת מחירים מתמשכת, ושזו בעייתו המרכזית. הגורם המרכזי לדפלציה להערכתם הוא בנק ישראל שקבע ריבית גבוהה שממתנת את הביקושים ופוגעת בפעילות. פרופ' חיים בן שחר מסתייג מהמסקנה.
בן שחר: "לא הייתי רוצה להיחפז ולקבוע כי המשק בתהליך דפלציוני, למרות שמדובר ב-6 מדדים מצטברים שבהם ירד המדד ב-2.3%. אין ספק שזהו ביטוי לירידה בביקושים כתוצאה מההרעה במצבם הכלכלי של השכבות הנמוכות. צריך לזכור שמדד המחירים מושפע מרעשים כמו מחירי הדיור וירידת שער החליפין של השקל מ-4.8 שקלים לדולר בתחילת השנה ל-4.4 שקלים לדולר.
"האינפלציה ללא דיור לאורך זמן לא כל כך משתנה, אבל התנודתיות שלה פוחתת דרמטית. בסביבת אינפלציה של 3%-2% לתנודתיות של 1.5%-1.0% יש משמעות רבה. מדידת מחירי הדיור שונתה לפני 5 שנים אבל השינוי לא שיפר את המצב. לדעתי מוטב היה להוציא את מדד מחירי הדירות בבעלות מהמדד, או לחלופין למדוד אותה על בסיס ממוצע נע ב-12 החודשים האחרונים ואז ההשפעה של השינוי תבוא באיחור, אבל אם יש תנודתיות המדידה באמצעות ממוצע נע תשטח אותה.
מדד ספטמבר אינו המדד הראשון שיורד בחוזקה, אלא שהפעם הוא סתר את הציפיות. זה לא בלתי חשוב שהרי הציפיות מגלמות את ההערכה שהאינפלציה בשנה הקרובה תהיה בין 2% ל-3%. המדד, בין היתר בשל הירידה במחירי התקשורת, שבר את הציפייה, אבל לא היתי נחפז לדבר על מגמת דפלציה", הוא אומר.
לדבריו, הזעזוע בעקבות מדד ספטמבר חיובי משום שהוא מוסיף לבנק ישראל עוד פרמטרים לשקול את המשך הפחתת הריבית ב-0.5% בחודש עד חודשיים הקרובים ולראות כיצד הממשלה מטפלת בתקציב.
"ייתכן שבנק ישראל יעשה זאת בלי לומר לשוק ואז מן העז ייצא מתוק. עם זאת אני לא כל כך אופטימי כמו אנשי משק שהורדת הריבית ל-4.0% כאשר האינפלציה תתרומם ל-1.5%-1.0% והריבית הריאלית תקטן ל-2.5%, היא שתושיע את המשק ותיחלץ אותו מהמיתון. הריבית משפיעה על הפעילות הכלכלית והורדתה מקלה על עסקים אבל הבעיה של המשק אינה הריבית ומחנק האשראי אלא האי-ודאות כתוצאה מהמצב הפוליטי והביטחוני.
"אני אומר את זה שנים ולמרות שאני לא חזאי וגם לא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה האינדקטורים האינטואיטיוויים אינם סותרים את התזה הזו. דוגמה לכך היתה התפנית החזקה בצריכה ובהשקעות הפיננסיות בעקבות ההכרזה על ההודנה, שנבלמה לאחר סיומה".
משום כך מעריך בן שחר שהפחתת ריבית בנק ישראל ל-4.0% תיאלץ את הממשלה וההסתדרות, שהצהירו שוב ושוב כי האשם במצב הכלכלי הוא בבנק ישראל, לעמוד מול הראי ולהכיר במשקלו של המימד הפוליטי-ביטחוני, הוא אומר.
בן שחר מעריך שהפחתת ריבית לרמות הנמוכות לא חייבת לגרום להתפתחות פיחות חד ועליית מחירים. "התרחיש אז נבע מצירוף של שני דברים שיכולים להיות שונים כיום. הורדת ריבית של 2.0% לאחר הפחתה חודשית של 0.2% זוהי תפנית חריפה במדיניות. היום לא מדובר על תפנית אלא על המשך המדיניות. הדבר השני הוא שמסוף דצמבר 2001 עד אמצע 2002, לאחר שראש הממשלה הפר הבטחה שנתן בנאום לאומה ולאחר שחוק הנגב וחוק הלפרט לא בוטלו, התפתחה ההכרה שהממשלה איבדה את השליטה על התקציב.
המצב היום פחות אקוטי משום שהממשלה נקטה בצעדים קשים ומנסה לעשות דברים כמו הרפורמה בנמלים, כך שהרקורד שלה טוב יותר והמנהיגות של משרד האוצר נתפשת כרצינית יותר".
בן שחר אינו שותף לדעות המכתירות ככישלון את כהונתו של דוד קליין כנגיד בנק ישראל. "הפיגורים בהורדת הריבית נבעו מכך שאנחנו לא רחוקים מתקופה מתמשכת של אינפלציה דו ספרתית, כשמומחים מתארים את האינפלציה ששררה אז כמחלה כרונית ובציבור מושרשת המנטליות האינפלציונית. על רקע זה קליין העדיף להסתכן באינפלציה נמוכה מהיעד מאשר באינפלציה גבוהה מהיעד, משום שטעות כלפי מעלה עלולה היתה לחדש את הציפיות לאינפלציה גבוהה ומתמשכת. בדצמבר 2001 קליין האמין שיש לו כלים רבים יותר וניתן להפחית את הריבית ב-2%. המציאות טפחה על פניו כי הממשלה לא מילאה את חלקה.
"מבחינה זו האפיזודה ההיא היתה טראומטית לבנק ישראל ובשיקוליו בעיית התקציב והגירעון נותרו מרכזיים, בעיקר משום שהממשלה לא תעמוד ביעד גירעון של 4% תוצר ב-2004. על רקע זה אני מבין את המדיניות הזהירה ואת אי הנכונות לשדר שהורדת ריבית של 0.5% תימשך בעתיד. קליין מגלה יכולת לעמוד בלחצים למרות התקלה של דצמבר 2001 וזה דבר חשוב. תמיד צריך לחשוב על הדברים בפרספקטיווה. מי יודע איפה היינו היום אלמלא העלאת הריבית באמצע 2002, לא היינו רחוקים אז מהתהום".
בנק ישראל חוזר שנתיים לאחור: הפעם האחרונה שהריבית ירדה מ-5.8% הסתיימה בפיחות חד ובעליית מחירים
יורם גביזון
19.10.2003 / 7:35