בנק ישראל: בשנים 1988 עד 2001 שולש מספר המשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני בישראל

ממחקר שנערך בבנק ישראל עולה כי בשנים 1988-2001, שולש מספר המשפחות המצויות מתחת לקו העוני בישראל (המוגדר על ידי הביטוח הלאומי כמחצית ההכנסה החציונית). בתקופה הנסקרת גדל מספר המשפחות המצויות מתחת לקו העוני מכ-100 אלף לכ-300 אלף.



מהמחקר עולה כי השינויים החדים בסביבה הכלכלית - האטה והאצה לסירוגין של הפעילות הכלכלית, והשינויים הדמוגרפים - העלייה הניכרת לישראל, פגעו במידה ניכרת באפקטיוויות של סל קצבאות
הביטוח הלאומי בטיפולו בעוני. בבנק ישראל טוענים כי למרות הגידול הניכר בקצבאות הביטוח הלאומי בתקופה הנסקרת, נחלצו ממעגל העוני פחות ופחות עניים פוטנציאליים, אנשים שהיו מוגדרים כעניים אם לא היו מקבלים קצבאות ביטוח לאומי. לפיכך טוענים במחלקת המחקר של בנק ישראל כי המשך הגדלת הקצבאות איננו הפתרון הראוי לבעיית העוני.



המחקר, שנערך על ידי ד"ר עודד לויתן ממחלקת המחקר בבנק, בחן את העוני לפי מגזרים
(חרדים, יהודים לא-חרדים ולא-יהודים), לפי גודל המשפחות (קטנות - עד שלושה ילדים, וגדולות מארבעה ואילך) ולפי גיל ראשהן (צעירים - נשים עד 60, גברים עד 65; וקשישים).



מהמחקר עולה כי קצבאות הביטוח הלאומי חילצו ממעגל העוני יותר משפחות מהמגזר היהודי
הלא חרדי מאשר מכל אחד משני המגזרים האחרים. כך למשל, בקרב הצעירים גבוה במיוחד משקל
קצבאות הביטוח הלאומי שמקבלים החרדים, ומשקל הכנסותיהם מעבודה נמוך לאין ערוך לעומת שאר
המגזרים. בקרב הקשישים גבוה במיוחד משקל קצבאות הביטוח הלאומי שמקבלים הלא-יהודים.



מהמחקר עולה כי בקרב העניים הצעירים משקל ההכנסה מעבודה במגזר הלא-יהודי הוא
כמחצית כלל ההכנסות, משקל ההכנסה מעבודה הוא 48%. בקרב העניים הצעירים היהודים שאינם חרדים משקל ההכנסה מעבודה הוא 45% ומשקל ההכנסות מקצבאות הוא 35%. בקרב החרדים משקל ההכנסות מעבודה הוא 23%, ו-44% מקיצבאות.



עוד עולה מהמחקר כי משקלם באוכלוסייה של 'העניים המרודים' (אלה שהכנסותיהם מתחת למחצית קו-העוני) לא גדל בתקופה הנסקרת. ד"ר לויתן טוען כי הניתוח מלמד כי מדינת הרווחה בישראל פעלה בתקופה הנסקרת על פי העקרונות שעולים בקנה אחד עם הקריטריון של המרב לעניים ביותר, הנחשב לליברלי מבחינה חברתית, ולא עם המרב לכל האוכלוסייה - זה הדואג ליעילות הייצור ומרב התוצר מבלי להתחשב באופן חלוקתו בקרב האוכלוסייה.



במחקר נטען כי הפתרון התעסוקתי לצמצום העוני יעיל בעיקר עבור המגזר הלא חרדי, אך גם במגזרים האחרים.