מכה להסתדרות: ביהמ"ש החליט כי המנהלים המיוחדים שמונו על ידי האוצר ינהלו את כל נכסי קרנות הפנסיה הוותיקות

שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב יהודה זפט דחה היום את עתירתם של התאגידים המנהלים את קרנות הפנסיה הוותיקות שבשליטת ההסתדרות - קרן מקפת, מבטחים, קרן ביטוח ופנסיה לפועלים חקלאים ובלתי מקצועיים וקרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות - כנגד המנהלים המיוחדים שמונו לאותם תאגידים על ידי המפקח על הביטוח, אייל בן שלוש.



ביולי השנה החליטה הממשלה לעזור לקרנות הפנסיה הוותיקות שהיו מצויות בגירעון כספי ועל סף קריסה, ולהזרים להן 73 מיליארד שקל. במסגרת זו, הוחלט כי המפקח על הביטוח ימנה לאותם תאגידים מנהלים מיוחדים שתפקידם ללוות את תהליך ההבראה של הקרנות הוותיקות.



לפיכך מינה בן שלוש את אהוד נחתומי (מקפת), ירון ארבל (מבטחים), משה שגיא (קרן פנסיה לפועלים חקלאיים) ושלום זינגר (קרן הגימלאות המרכזית) כמנהלים מיוחדים לקרנות לפי חוק הפיקוח על הביטוח. עם המינוי הודיעו המנהלים המיוחדים לחלק מנושאי המשרה בקרנות הללו כי הם משוחררים מהמשך מילוי תפקידם בקרנות, ואף הורו כי אין למנהלים הותיקים כל סמכות לקבל החלטות ונשללו מהם זכויות החתימה.



בעקבות זאת הגישו התאגידים, באמצעות עו"ד פנחס רובין ודניאל פסרמן, תביעה כנגד המנהלים המיוחדים החדשים, בה טענו כי הללו מוסמכים, אם בכלל, לנהל רק את קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות, אשר מנוהלות על ידי התאגיד לו מונה מנהל מיוחד.



הקרנות טענו כי המנהלים המיוחדים שמונו אינם חולשים על כל התאגיד ועסקיו, אלא רק על קרן הפנסיה הוותיקה שבו, ואין להם כל נגיעה לכל שאר העסקים המנוהלים בתאגיד ואשר אינם גרעוניים כמו קופות הגמל וקרנות ההשתלמות לרבות קרנות הפנסיה החדשות המצויות בבעלות התאגיד ואשר אינן מצויות בגירעון.



טענת התאגידים היתה כי מינוי מנהל מיוחד על כל עסקיהן מהווה הלאמה של כל נכסי התאגיד, והדבר אינו מתיישב עם ההגנה שיש לתת לזכות הקניין של התאגידים המנהלים את הקרנות הוותיקות.



מנגד, טענות המנהלים המיוחדים, באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט, אורי נוי ולילך כהנים כי הוראת החוק מכוחה הם הוסמכו הינה ברורה, וממנה עולה כי הם מוסמכים לטפל בכל עסקי התאגיד. המנהלים המיוחדים טענו כי הקרנות הוותיקות והתאגיד המנהל אותן הם ישות אחת, וכי כל נכסי התאגיד נרכשו למעשה מכספי הקרנות הוותיקות.



כמו כן טענו המנהלים המיוחדים כי קופות הגמל והקרנות הנוספות המצויות בתוך התאגיד מנוהלות ע"י התאגיד, ואין להן ניהול נפרד, זאת למעט הקרנות החדשות שמהוות למעשה נכס של התאגיד. עוד טענו המנהלים המיוחדים כי התערבות המדינה באמצעות מינויים אינה פוגעת בקניינו של איש ולהיפך היא נועדה לצמצם את הפגיעה בקניינם של עמיתי הקרנות הוותיקות, לאחר שהממשלה הסכימה להעביר להן סיוע כספי בסכומי עתק.



בנוסף טענו המנהלים המיוחדים שלמעשה התביעה שהוגשה ע"י הקרנות לאחר מינויים הוגשה בחוסר סמכות, שכן ההחלטה על הגשת התביעה התקבלה על ידי המנהלים הוותיקים לאחר שאלו הוחלפו על ידם. כך, טענו המנהלים החדשים, אין להחלטה להגיש את התביעה כל תוקף, וכך גם להחלטה למנות לצורך העניין את עורכי הדין שייצגו את התובעות.



השופט זפט, שנדרש לסוגייה, מקבל את עמדת המנהלים המיוחדים. זפט קובע בהחלטתו מהיום כי מינויים של המנהלים המיוחדים בא להבטיח שהסיוע שנותנת הממשלה לקרנות ילווה בצעדי התייעלות שיבטיחו את מטרת הסיוע.



זפט מנתח את הוראות החוק המסמיכות את המפקח למנות מנהלים מיוחדים לקרנות, ומגיע למסקנה כי המפקח על הביטוח הוסמך למנות מנהל מיוחד על התאגידים המנהלים את הקרנות הוותיקות. עוד קובע השופט כי תפקיד המנהל המיוחד לנהל את עסקי הקרן הוותיקה, ובין השאר לאתר את הנכסים של הקרן, לממש אותם וליישם תוכנית התייעלות שאושרה על ידי המפקח.



מכאן קובע זפט שמאחר שהמנהל המיוחד יכול לנהל את כל עסקי התאגיד המנהל את הקרן הוותיקה ומאחר שאין מחלוקת כי בין נכסי התאגיד מצויים גם קופות הגמל והקרנות החדשות, הרי הם מוסמכים לנהל גם נכסים אלו.

לאור מסקנה זו קובע זפט כי התביעה של הקרנות הוותיקות הוגשה שלא כדין, שכן מעת מינוי המנהלים המיוחדים הופקעה מהמנהלים הוותיקים הסמכות להגיש תביעה בשם הקרנות, וסמכות זו הועברה למנהלים החדשים. לפיכך מורה זפט על דחיית התביעה.