בשני פסקי דין שנתנו באחרונה ומתפרסמים כאן לראשונה, נקבע כי רופאי משפחה של קופת חולים "כללית" התרשלו באבחון במועד הראוי של מחלת הסרטן אצל שני חולים וכי על הקופה לשלם פיצויים לחולים אלה או לבני משפחותיהם. שני פסקי הדין מגדילים מאוד את אחריותם של רופאי המשפחה בישראל ואת חובתם להתעדכן גם בתחומי הרפואה שהם אינם מומחים בהם, לפחות בכל הקשור לאבחון המחלות השכיחות ברפואה; בישראל פועלים כ-2,500 רופאים העובדים כרופאי משפחה, כ-900 מהם בעלי מומחיות בתחום זה.
מפסקי הדין משתמע כי רופא משפחה המטפל בחולה שמתלונן על בעיה רפואית
ולא מפנה אותו לרופא מקצועי חייב לאבחן אותו על פי אמות המידה
הגבוהות ביותר המקובלות בתחום הרפואי שאליו קשורה הבעיה, כפי שהיה
אמור לטפל בו הרופא המקצועי. כך למשל, רופא המשפחה חייב לאבחן את
מחלות הסרטן אצל החולה על פי אמות המידה המקובלות על ידי האונקולוגים
וזאת אם הוא בחר שלא לשלוח חולה לאונקולוג.
בפסק דין שנתן בספטמבר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן,
נקבע כי רופא משפחה של הכללית, ד"ר רוני טורטן, התרשל בכך שלא שלח את
ר', מטופלת בת 34, שחששה מסרטן השד בגלל היסטוריה משפחתית של המחלה
לבדיקת ממוגרפיה (צילום רנטגן של השדיים לזהוי גידולים בשלב מוקדם)
או לרופא מומחה באונקולוגיה. במשפט התברר כי החולה אמרה לרופא פעמיים
כי אצל אמה התגלה סרטן השד בגיל 35, ולמרות זאת הוא סירב לבקשתה ואמר
לה כי גילה, 35, הוא מוקדם מדי לביצוע הבדיקה וכי גם אם יש סיפור
משפחתי של המחלה המועד לביצוע הבדיקה הוא גיל 45. הרופא גם לא ביצע
בחולה בדיקה קלינית של השד, לא שלח אותה לייעוץ גנטי ולא הפנה אותה
לאונקולוג או כירורג.
במשפט טענה ר', באמצעות עו"ד נתן רון, כי הפעם הראשונה שבו ביקשה
החולה להיבדק היתה באוקטובר 1994. ביולי 1996, לאחר כשנתיים שהחולה
הרגישה בעצמה גוש בשד שמאל, היא הופנתה לבית החולים הדסה הר הצופים
ואובחן אצלה גידול סרטני גדול, הכולל גרורות סרטניות. לאחר גילוי
המחלה הי נאלצה לעבור כריתה מלאה של השד, היא קיבלה טיפול כימותרפי
אגרסיווי, הקרנות ותרופות בעלות תופעות לוואי קשות. לטענת התובעת, אם
לחמישה, בעקבות האיחור באבחון היא סובלת מתופעות גופניות קשות
ומנכות.
בבית המשפט טענה הכללית כי החולה טופלה על פי אמות המידה המקובלות של
אבחון וטיפול רפואי סביר וכי ד"ר טורטן פעל בהתאם להנחיות המקובלות
בתחום רפואת המשפחה וכי החולה לא פנתה אליו על רקע ממצא מחשיד
למחלה.
בבית המשפט הצהיר ד"ר טורטן כי בכך שלא הפנה את החולה לממוגרפיה
ולרופא מומחה הוא פעל בהתאם להנחיות ולפרקטיקה המקובלת באותה עת אצל
רופאי המשפחה. ואולם במשפט התברר כי בניגוד למקובל אצל רופאי המשפחה
האונקלוגים פועלים אחרת. האונקולוגית פרופ' תמר פרץ שהעידה מטעם
החולה אמרה כי "אין כל ספק" כי התובעת היתה בסיכון גבוה לפתח סרטן שד
בשל ההיסטוריה המשפחתית וכי ההמלצה המקובלת אצל האונקולוגים היא לבצע
ממוגרפיה החל מגיל 35 במקרים כאלה. גם האונקולוג פרופ' ענבר, שהעיד
מטעם קופת החולים, הסכים איתה בעניין זה.
השופט צבן קיבל את עמדתה של פרופ' פרץ וקבע הפרקטיקה המקובלת על
האונקולוגים צריכה להיות מקובלת גם על רופאי המשפחה וציין ש"בספרות
המשפטית יש בסיס לדעה כי יש לבחון את מעשיו של רופא שהתיימר לטפל
בתחום שאיננו בתחום מומחיותו על פי הסטנדרט המקובל אצל המומחים
לתחום. משמע, גם אם היה נקבע כי הפרקטיקה המקובלת אצל רופאי המשפחה
היתה שונה מזו של האונקולוגים, הרי שעדיין היה מקום להחיל את הסטנדרט
הגבוה יותר של האונקולוגים ולבחון על פי הפרקטיקה המוקבלת אצל
המומחים בתחום".
השופט קבע עוד כי "רופא המשפחה אינו מומחה לאונקולוגיה ובמקרה זה רופא
המשפחה נתן טיפול או ייעוץ רפואי בתחום שאין לרופאי משפחה מומחיות".
לטענת השופט, "היה עליו להתייעץ עם מומחים לתחום שבו הוא ייעץ
לתובעת, או להפנות אותה לרופא מומחה בתחום". הוא קבע כי ניתן היה
לגלות את הגידול בבדיקת ממוגרפיה לו נעשתה עוד ב-1994 ושאם הגידול
היה מתגלה במועד היו נגרמים לה פחות נזקים גופניים כמו טיפול
כימותרפי שאינו משיר שיער או הקרנה שגרמה לנפיחות בזרוע וכאבים.
השופט קבע כי על הקופה לשלם לחולה כ-650 אלף שקלים בנוסף להוצאות
משפט ושכר טרחת עורכי הדין.
פיצויים למשפחתה של חולת סרטן שאובחנה באיחור
באוגוסט פסק שופט בית המשפט המחוזי בירושלים צבי זילברטל כי על קופת
חולים כללית, בית החולים סורוקה בבאר שבע ורופאת משפחה של הקופה, ד"ר
מרינה סטרינה, לפצות בכ-250 אלף שקלים את משפחתה של חולה בת 50 שמחלת
סרטן המעי הגס התגלתה אצלה באיחור בשל מחדלים רשלניים והיא מתה
ב-1997.
משפחת החולה טענה באמצעות עו"ד יראון פסטינגר כי החולה, תושבת קרית
גת, התלוננה בפני רופאת המשפחה שלה פעמים רבות במשך יותר משנה על
כאבי בטן והפרעות בעיכול אבל היא לא נשלחה לבדיקות אנדוסקופיות (שבהן
מוחדר מכשיר לגוף החולה בעזרתו ניתן לאתר סרטן במעי הגס) ורק לאחר
שמצבה של החולה החמיר מאוד ובאוקטובר 1996 היא נותחה התגלה אצלה סרטן
אלים מפושט בחלל הבטן.
השופט קבע כי היה מקום שרופאת המשפחה תשלח את החולה לבדיקה לאיתור
הסרטן לאחר שבבדיקות אחרות לא נמצא המקור לכאבים וכי היה צורך
להתייחס לגיל החולה. עם זאת השופט קבע כי גם אם היה מתבצע גילוי
מוקדם של המחלה כנדרש, סיכויי ההחלמה של החולה היו נמוכים והיו
עשויים להאריך את חייה בשישה חודשים בלבד.
ביהמ"ש: הטיפול של רופאי משפחה צריך לעמוד בסטנדרט של מומחים
רן רזניק
30.10.2003 / 12:13