משרד האוצר: המשכורות המנופחות ואבטלה סמויה בחברת החשמל עולות למשק 524 מיליון דולר בשנה

מאת עינב בן יהודה וניצן כהן



מסקירה שערך ד"ר אלדד שידלובסקי מאגף הכלכלה במשרד האוצר עולה כי הנזקים לכאורה שנגרמים למשק הישראלי מהיעדר התחרות במשק החשמל מוערכים בכ-524 מיליון דולר בשנה. לטענת שידלובסקי, עיקר נזק זה נגרם בגלל עלות השכר הגבוהה של עובדי חברת החשמל, אבטלה סמויה לכאורה של כ-3,000 מעובדי החברה, וגלגול הוצאות על הצרכנים במקום ביצוע הליך התייעלות.



עוד מציין שידלובסקי שבין השנים 1995-1997, בעקבות תפקוד לא יעיל של עובדי נמלי הים, נגרמו עודפי עלויות ליצואנים ויבואנים בהיקף של 108 מיליון דולר.



סקירה זו, שמפרסם היום האוצר, היא חלק מהמהלך שתכליתו להפריט את נמלי הים ולפתוח את משק החשמל לתחרות, וכהמשך למאבק ההולך ומתגבר בין משרד האוצר להסתדרות. האוצר מפרסם שורה של מחקרים שנעשו במחלקת המחקר של המשרד ומצביעים על נזקים, לכאורה, שנגרמו למשק הישראלי כתוצאה מחוסר התחרות בנמלי הים ובמשק החשמל. הטענה המרכזית של האוצר, המוצגת במחקרים אלה, היא כי עלות העסקת העובדים במוסדות אלה גבוהה פי 2 עד פי 3 מעלות השכר הממוצע במשק ויעילותם נמוכה.



משק החשמל סובל, להערכת משרד האוצר, מעודפי עלויות ומאבטלה סמויה של עובדי תעשייה זו, שמוערכת בכ-3,000 עובדים. השימוש של העובדים בכוחם המונופוליסטי, לטענת האוצר, נועד להשגת טובות אישיות, ובעיקר שכר גבוה. עלות השכר החודשית הממוצעת לשנת 2002 עומדת על כ-18,300 שקל, קרוב לפי 2 מעלות השכר הממוצעת במשק באותה תקופה.



להוצאות שכר אלה יש להוסיף, לטענת האוצר, את סעיף ה"חשמל חינם". העלות למשק לשנה בגין ההטבה לעובדי החברה נאמדת, להערכת האוצר, בכ-8.5 מיליון דולר. אומדן זה, לטענת האוצר, מוטה כלפי מטה כיוון שהוא מתבסס על צריכה ממוצעת של חשמל, בעוד שהאוצר טוען כי ישנן הערכות לפיהן עובדי חברת החשמל צורכים כפול ואף יותר מהצריכה הממוצעת.



באוצר מציינים עוד את תנאי הפנסיה המפליגים, לטענתם, להם זוכים גימלאי החברה. גימלאי של חברת החשמל המשיך להתקדם בדרגתו המקצועית ובהתאם לכך בפנסיה החודשית, שעלתה כל שנה בכ-2% מעבר לעליית המדד. תנאים ייחודיים אלה, לטענת האוצר, לא ניתנו לעובדים בסקטורים אחרים. בנוסף, מציינים באוצר, שיעורי הפנסיה שנצברו עבור העובדים היו גבוהים ביותר, בשיעור של כ-2.5% כל שנה בעשר השנים הראשונות, כאשר גיל הפרישה החוקי עם מלוא הזכויות הוא 55, לעומת שיעורי פנסיה של 2% כל שנה וגיל פרישה של 65, הנהוגים בסקטורים אחרים.



לטענת האוצר, תנאי הפנסיה המפליגים גרמו לחיוב יתר של הצרכנים למשך 10 שנים, עד לכיסוי מלא של החברה לגמלאיה. עלות זו מוערכת בכ-167 מיליון דולר לשנה ובכ-1.3 מיליארד דולר לכל התקופה.



תעריף החשמל נקבע על בסיס הדיווחים של חברת החשמל אשר מעדיפה, לטענת האוצר, לגלגל את עודפי הוצאותיה על הצרכנים, וזאת במקום לבצע מהלכי התייעלות וצמצום. עוד מציינים באוצר כי צורת הדיווח של חברת החשמל, שאינה פועלת על בסיס דיווח של יחידות חשבונאיות נפרדות, מקשה על האוצר לקבוע את התעריפים באופן מדויק, וכך מתאפשר לגלגל את הוצאות החברה על הצרכנים. חוסר המידע לגבי החלוקה התפעולית בחברה בין פעיליות שונות, כמו הייצור וההולכה, נובע, לטענת האוצר, מהכוונה של ועד העובדים למנוע אספקת מידע על החברה לגופים חיצוניים, ללא אישורו.



רווחי חברת החשמל בין השנים 1992-1999 שוליים, לטענת האוצר, יחסית להיקפי ההון המושקעים בחברה והסיכונים בפעילותה כגון: סיכונים חריגים של "לווה בודד", סיכוני "משקיע מוסדי", סיכוני מטבע חוץ, סיכוני צורכי מימון לפירעון התחייבויות והשקעות, וסיכוני עלויות קבועות יקרות וקשיחות. באוצר מציינים עוד שרווחים אלה נמצאים במגמת ירידה והושגו, לדבריו, הודות לסידורי תמיכה מיוחדים.



באוצר מציינים עוד כי התשואה הממוצעת להון העצמי של חברת החשמל בשנים 1992-1999 עמדה על 3.1%. מנתוני הדו"חות הכספיים לשנת 2002 עולה כי התשואה להון העצמי בשנת 2000 עמדה על כ-1.7%. בשנים 2001 ו-2002 התשואה להון היתה שלילית. בשנים אלה הפסידה חברת החשמל באופן מצטבר כ-289 מליון שקל (מותאמים לחודש דצמבר 2002). לטענת האוצר, התשואה הנמוכה על ההון משקפת, בין השאר, את עלות השכר הגבוהה, המהווה 17% ממחזור ההכנסות של החברה ב-2002. עלות השכר ביחס למחזור ההכנסות גבוהה, לטענת האוצר, אף בהשוואה בינלאומית. כתוצאה מכך התשואה להון נמוכה אף היא בהשוואה בינלאומית.



דוד ביטון, מ"מ יו"ר ועד העובדים בחברת החשמל, אמר בתגובה כי ההסדרים הנוגעים לתנאי הפנסיה של העובדים בחברה אושרו על ידי האוצר. השכר הקובע לפנסיה של עובדי חברת החשמל הוא בין הנמוכים במשק. עובד של החברה היוצא לפנסיה אחרי 35 שנות עבודה יקבל פנסיה בגובה של 35% משכרו האחרון. הנתונים של האוצר חסרי שחר, מכוונים ומגמתיים.