שוחט: ברק אגוצנטרי, קליין שותק ודליה איציק לא אוהבת לעבוד

הארץ

לאברהם (בייגה) שוחט, שר האוצר היוצא, לא נותרו כנראה הרבה שאיפות פוליטיות. לכן הוא מרשה לעצמו, בשיחת פרידה עם סיום תפקידו, לדבר בחופשיות על עמיתיו למפלגה, לכנסת ולניהול המדיניות הכלכלית. כך, בין היתר, הוא מצהיר כי דליה איציק "מחפשת לא לעבוד קשה", מכנה את אהוד ברק "אגוצנטרי", חושף פרטים סודיים משיחות אישיות - "פרנקל תומך בהורדת הריבית ב-1% נוסף" - ואינו מסתיר את הזלזול שהוא רוחש לנגיד בנק ישראל, דוד קליין.

אחרי כהונה קצרה מאוד, שעליה זכה לתשבוחות התקשורת (בניגוד לכהונתו הראשונה ב-1996-1992), מצהיר שוחט כי הוא מתכוון להישאר ח"כ פעיל בענייני כלכלה. חברות בוועדות הכלכלה והכספים נראית מתבקשת, בעיניו, למרות שבכל הקשור למילוי שאיפותיו על ידי חבריו לסיעה - אין לשוחט אשליות. הוא זועם על חבריו לסיעה שלא נאבקו לקבל את תפקיד שר האוצר בממשלת שרון, בשל שיקולים אישיים, לדבריו - חברי צוות המשא ומתן של העבודה נלחמו רק על משרדים שבהם חשקו, והאוצר לא היה אחד מהם.

שוחט מזכיר כיצד תקפו אותו חברי הסיעה על שהוא אינו "חברתי", וטענו כי על העבודה להחזיק בתיקים חברתיים. ואולם, המפלגה לא דרשה ולא קיבלה אף תיק חברתי בממשלה החדשה.

את דליה איציק הוא מתאר כמי שחיפשה תפקיד שר, שבו תוכל לעבוד כמה שפחות. הוא לועג לרענן כהן, שהשיקול היחיד שהדריך אותו היה לזכות בתפקיד שר התחבורה (שבו לא זכה לבסוף). שמעון פרס, לדבריו, היה צריך לפרוש מהפוליטיקה. את סלאח טריף הוא תוקף מכיוון שהתחייב שלא לכהן בממשלת אחדות לצידם של ליברמן וגנדי, ושינה את דעתו כשהוצעה לו משרת שר. עם חברים כאלה, טוען שוחט, הוא אינו מצטער שלא התמודד על תפקיד שר בממשלה, ואם היה מתמודד - התפקיד היחיד שהיה מעניין אותו הוא תפקיד שר התחבורה. אפרים סנה, כזכור, הוא השר שהתמנה לתיק.

באותה מידה אין לשוחט בעיה להסתיר את אכזבתו מאהוד ברק. הוא מגולל את סיפור התפטרותו של יעקב פרנקל מתפקיד הנגיד, ומספר כיצד זימן אותו ברק לפגישה קצרצרה בנמל התעופה - רגע לפני המראתו לחו"ל - כדי לבשר לו על התפטרות פרנקל, ועל ההחלטה המתואמת ברק-פרנקל למנות את יעקב נאמן לנגיד.

שוחט ענה לברק כי הוא מעדיף לשוחח על העניין באריכות עם שובו מחו"ל. יומיים מאוחר יותר, כשזימן אותו ברק ללשכתו ב-09:00 כדי לבשר לו כי ב-11:00 יכנס מסיבת עיתונאים ובה יודיע על החילופים במשרת הנגיד, הודיע לו שוחט כי רצוי שיכנס שתי מסיבות עיתונאים. בשנייה, אמר שוחט, יש להודיע על התפטרותי מהאוצר.

שוחט אומר מפורשות כי ההתנהלות של ברק כלפיו בעניין מינוי נאמן לנגיד אפיינה את דרך עבודתו של ברק. "אגוצנטרי", הוא מכנה אותו, ומספר כיצד ברק - שאהב לעבוד דווקא בלילות - היה מכנס ישיבות בשתיים, שלוש וגם ארבע לפנות בוקר.

שוחט מונה ארבע סיבות שבגללן נכשל ברק בבחירות: הקרע עם ערביי ישראל ("מיד אחרי ההרוג הראשון היו צריכים ברק ובן עמי להתייצב ביישובים הערביים"), הכישלון במו"מ עם הפלשתינאים, הבעיות האישיות של ברק ("אגוצנטרי"), והתעקשותו של פרס להמשיך ולהתמודד מולו כמעט עד לתום מערכת הבחירות. על השאלה אם ברק עוד ישוב לזירה הפוליטית, הוא מסרב לענות.

את התנגדותו למינוי נאמן הוא מסביר בריבוי עיסוקיו של האחרון. "נגיד צריך להיות איש נקי", הוא אומר, במובן של היעדר ניגודי אינטרסים. מסיבה זו הציע שוחט לתפקיד את פרופ' אלחנן הלפמן וחיים בן שחר, מנכ"ל בנק הפועלים, עמירם סיוון, ומנכ"ל משרדו לשעבר, דוד ברודט.

הלפמן, המינוי המועדף על שוחט ועל ברק, סירב. אחריו סירבו גם חיים בן שחר ופרופ' דוד לויתן. ברודט וסיוון נפסלו על ידי ברק, משום שברק, לדברי שוחט, "היה מתואם עם פרנקל". ברק לא הסביר מדוע פרנקל המליץ שלא לבחור בשניים. גליה מאור, שהועדפה על ידי ברק, סירבה גם היא. בסופו של דבר אזלו השמות, ונותר מי שהיה ברירת המחדל של כולם - דוד קליין.

אין זה סוד כי פרנקל ושוחט סלדו זה מזה. אלא שכיום מדבר שוחט על פרנקל כמעט בגעגוע, ומזכיר שבשיחה איתו באחרונה אמר פרנקל כי לדעתו, הריבית בישראל צריכה לרדת ב-1%. מפתיע דווקא יחסו של שוחט לקליין - זלזול עד התעלמות.

"התנגדתי למינוי קליין, כי בכל הישיבות הוא הציג את העמדות הקיצוניות ביותר", הוא אומר, ואינו מסתיר את דעתו כי קליין נותר קיצוני מדי במדיניותו המוניטרית. הוא מסרב להביע תמיכה במאבקו של קליין בעובדי בנק ישראל, על אף שהוא מסכים כי המשכורות בבנק מופרזות, משום שבנק ישראל, לדבריו, לא תמך בו בעבר במאבקי השכר שניהל. "אני לא אשכח להם איך הם שתקו כשניהלתי את המאבק מול המרצים באוניברסיטאות. כולם שם פרופסורים, ומה שעניין אותם זה שמשכורות הפרופסורים ימשיכו לעלות".

לקליין האיש הוא מקדיש רק כמה משפטים; הוא שואל להיכן נעלם הנגיד, וכיצד זה שקולו אינו נשמע בשעה זו של חילופי ממשלה. מהן עמדות הנגיד במאבק לביטול החקיקה הפרטית, הוא שואל, והיכן קריאתו לממשלה החדשה לשמור על תקציב מאוזן?

שוחט ממשיך להאמין בחשיבות השמירה על יעד הגירעון לשנת 2001 - כלומר 1.75% - למרות הקושי, שנובע משלוש סיבות. החשובה שבהן היא בקשת מערכת הביטחון להגדיל את תקציבה בשלושה מיליארד שקל נוספים. שוחט מסכים כי יש להגדיל את תקציב הביטחון, אך טוען כי בעיקרון, "צריך תמיד לתת לצבא כמה שפחות". הסיבה השנייה היא כספים שיועדו לחרדים, וששולמו כבר ב-2000, על אף שלא הוכנסו לבסיס התקציב. מדובר בכחצי מיליארד שקל, ולדעת שוחט, ניתן להתפשר עם החרדים על תוספת של 300 מיליון שקל.

הסיבה השלישית היא החוקים הפופוליסטיים, ששוחט סבור כי חייבים לבטלם, ובכלל זה חוק משפחות ברוכות ילדים. הוא קורא לשרון להטיל משמעת קואליציונית בעניין זה.
על השר המיועד, סילבן שלום, יש לשוחט דברים טובים לומר. שלום "אוהב את האוצר", לדעתו, ולכן הסכים לקבל את התפקיד, על אף שהוא מסוכן למי שנושא עיניו לראשות הממשלה. עם זאת, הוא מזהיר את שלום כי לא יוותר על עצמאותו תחת שרון, ושידאג כי לשכת רה"מ לא תנהל א