הבנקים וקרנות הפנסיה מובילים בגובה הפיצויים

מאז מינויו של בנימין נתניהו לשר האוצר, לראשונה חל איום הפיטורים גם על עובדי המגזר הציבורי. עובדי המדינה נהנו עד כה מהבטחון התעסוקתי הגדול ביותר, והסתמכו על ההסכמים הקיבוציים והוועדים החזקים.



ואולם, במאי 2003 הסכימה ההסתדרות, באופן נדיר, לפיטורי 700 עובדים. וזו רק ההתחלה: השינויים המבניים המעוגנים בהצעת התקציב ל-2004 - כגון ביטול מעמדה של מע"ץ כחברה ממשלתית, איחוד אגפי המסים ומיזוג מחוזות של משרדים - כרוכים בפיטורי 4,000-3,000 עובדים נוספים מתוך 60 אלף עובדי המדינה.



מאות מעובדי המטה של רשות הנמלים בתל אביב יהפכו מיותרים אם תתגשם תוכניתם של נתניהו ושל שר התחבורה אביגדור ליברמן. לפי התוכנית, יהפוך כל אחד מנמלי חיפה, אשדוד ואילת לחברה ממשלתית נפרדת. ברשות הדואר צומצם כוח האדם ב-230 איש עקב תוכנית התייעלות, ובביטוח הלאומי - "מבצר" של יציבות תעסוקתית - צפויים פיטורי מאות עובדים אם תיושם התוכנית לאיחוד מערכי הגבייה של הביטוח הלאומי ומס הכנסה.



המגזר הבנקאי קיצץ אף הוא במספר עובדיו. לראשונה, פיטר בנק הפועלים 793 מעובדיו, למרות עמדת ההסתדרות. בכך חרג הבנק מההסכמים הלא-כתובים בין הנהלות הבנקים לבין הוועדים, לפיהם צמצום בכוח האדם ייעשה רק באמצעות פרישה מרצון. ביתר הבנקים פרשו מרצון כ-1,000 עובדים, רובם בני 50 לפחות, ועובדים בני יותר מ-56 פרשו במסלול של פנסיה מוקדמת.



ואולם, חלק מהמפוטרים קיבלו פיצויים בשעור גבוה מאוד, למשל - עובדי הבנקים, קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, חברות ממשלתיות כמו חברת החשמל ומקורות ומוסדות כמו הסוכנות היהודית. עובדים שפוטרו מגופים אליה קיבלו פיצויי בשיעור 250%-150% מהשכר (בהתאם לוותק), בתוספת שלוש עד שש משכורות, כ"הסתגלות". למשל, עובד בגיל 52 שפוטר מבנק הפועלים אחרי 20 שנות עבודה קיבל פיצויים בסך כמיליון שקל.



מזכיר חטיבת עובדי הבנקים בהסתדרות, ציון שמע, אומר שתוכניות הפרישה מרצון המופעלות בבנקים הן "תוכניות פיתוי, שנועדו למשוך עובדים ותיקים או כאלה שאיבדו מוטיווציה, לפרוש מהעבודה כדי שיפנו את מקומם לכוחות רעננים יותר". לדבריו, "זה מחייב את ההנהלות להציע פיצויים גבוהים בהרבה לעומת המינימום (100% מהשכר כפול מספר שנות העבודה) שנקבע בחוק פיצויי פיטורים".



גם הנהלות משרדי הממשלה מעודדות פרישה מרצון של עובדים שמלאו להם 50 שנה. עובד שמסכים לפרוש יכול לזכות בפיצויים ששיעורם 140%-125% מהשכר. אבל ה"צ'ופר" האמיתי, מבחינת העובדים, הוא סעיף בתקנות שירות המדינה הקרוי 10/40. סעיף זה מאפשר להנהלת המשרד להוציא עובד לפנסיה אם גילו 40 שנה לפחות והוא הועסק 10 שנים לפחות. בשנים האחרונות נמנעים לעשות שימוש בסעיף עקב עלותו התקציבית העצומה.



בענף ההיי טק, הפיצויים למפוטרים אינם גבוהים במיוחד בדרך כלל, בשל קשיי הנזילות של החברות. ואולם, לדברי עידית פדן, מנכ"ל חברת ההשמה 90% ,MIT מהעובדים בענף מבוטחים בביטוח מנהלים, ויכולים לפדות את הסכום שנצבר עם הפרישה. פדן מוסיפה כי עובד שפורש יכול לממש את האופציות שקיבל, אם כי ערך המנייה אינו בהכרח גבוה במיוחד.



עובדי חברות כוח האדם נמצאים בתחתית הסקאלה מבחינת שיעור הפיצויים. מנהלת עמותת קו לעובד, חנה זוהר, אומרת כי למעשה חלק גדול מעובדים אלה אינם זוכים כלל לפיצויי פיטורים. לדבריה, לעיתים מודיעה חברת כוח האדם לעובד (בשמירה למשל) כי עליו להמתין לשיבוץ חדש, והוא אינו מקבלים שכר או פיצויים עבור תקופה זו, שעלולה להימשך חודשים ארוכים.



מוטי נוימן, בעל חברת נקודת מפנה העוסקת בייעוץ לארגונים המפטרים עובדים, אומר: "בעדיפות לפיטורים נמצאים בדרך כלל עובדים מבוגרים, ששכרם הגבוה נמצא ביחס הפוך לתפוקתם. המעסיק יודע שבמקום המבוגר הוא יוכל לקלוט עובד צעיר שבתנאי המשק הקשים של היום מבקש להשתלב בשוק העבודה כמעט בכל מחיר".