חברת התקליטים הגדולה בעולם, יוניוורסל מיוזיק, שבה חתומים אמנים כמו "יו-2", אלטון ג'ון
ו50- סנט, יצאה באחרונה בהכרזה דרמטית: מחירי הדיסקים שהיא מפיצה לקמעונאים בארצות הברית
יוזלו בשיעור של עד 35%. ההוזלה נכנסה לתוקפה ב-1 באוקטובר, וכך המחיר המומלץ
לצרכן ירד מ-19-17 דולר לדיסק ל-13 דולר, בתקווה שההוזלה תעצור את סחף הורדות המוסיקה
הלא חוקיות ברשת, ותחזיר את הצרכנים אל החנויות.
מוקדם לקבוע מה יהיו השלכות ההוזלה של יוניוורסל, ששולטת בשליש משוק הדיסקים האמריקאי, או אם היא תוביל לשינוי עולמי בתמחור הדיסקים. אבל מי שמחפש סימנים ראשונים לכך יכול לשאוב עידוד מהעובדה שבימים האחרונים החליטו גם רשתות גדולות של חנויות מוסיקה בקנדה להוריד
מחירים, ולא רק אלה של אלבומי יוניוורסל.
ואולם השינוי הזה שבו החלה יוניוורסל כנראה ייעצר בשערי הארץ. אפילו
חברת הליקון, שמייצגת את התאגיד בארץ, אינה מתכננת הורדת מחירים.
"היום מחיר דיסק בארץ זהה למחיר דיסק של יוניוורסל בארצות הברית לאחר
ההוזלה", אומר רוני בראון, מנכ"ל הליקון. "הורדת המחירים מתייחסת רק
לאלבומי פופ שנמכרים בארצות הברית. המחיר החדש לצרכן הוא 12.98 עד 14
דולר. בניגוד לישראל, שבה המחירים כוללים מע"מ, באמריקה אין מע"מ,
אבל לכל מדינה יש מס שעשוי להגיע ל-11.5%. מכאן שמחיר הדיסק הזול
ביותר לאחר תוספת המס בארצות הברית יהיה שווה ל-65 שקלים, כמחיר
דיסקים בארץ. מי שאומר שהדיסקים במדינת ישראל יקרים סימן שלא היה
בחו"ל זמן רב או שהוא רע לב".
עם זאת, בראון אינו מביא בחשבון שכוח הקנייה של האמריקאים כמעט כפול
מכוח הקנייה של הישראלים - גם ההכנסה הממוצעת לנפש וגם התוצר הלאומי
לנפש בארצות הברית גדולים פי שניים לעומת ישראל. לכן, המעמסה הכלכלית
על ישראלים שרוכשים דיסקים היא גדולה יותר.
החשבון נשלח ללהקה
בישראל מוכת האבטלה והמיתון, דיסקים חדשים, ובעיקר מחו"ל, אינם זולים
כלל ועיקר, ומחירם מגיע לעתים ל-89 שקלים לדיסק יחיד. "אין שום סיבה
בעולם שדיסק יעלה יותר מ-35-30 שקלים", אומר אבישי מתיה, עורך התרבות
ומבקר המוסיקה של המקומון החיפאי "כלבו". מתיה, שלא פעם מחה מעל דפי
העיתון על מחירי הדיסקים המופקעים, טוען שחברות התקליטים מחרימות
אותו מסיבה זו.
אחת הטענות שמשמיע מתיה היא שחברות התקליטים דורשות תשלום לא סביר על
דיסקים שהן לא הפיקו, אלא רק מפיצות ולעתים גם משווקות. "הדיסק של
להקת 'פונץ'', 'דנה ראתה עבמ', שחברי הלהקה הקליטו בביתם, נמכר ב65-
שקלים. למה? החברה לא השקיעה באלבום גרוש, וחברי הלהקה הסכימו שימכרו
אותו גם ב-20 שקלים", הוא אומר.
חיים שמש, סמנכ"ל רפרטואר של חברת אן-אם-סי, אומר בתגובה: "אן-אם-סי
הפיצה את האלבום של 'פונץ' והיתה אחראית ליחסי הציבור שלו. היא גם
קבעה את המחיר שלו בהחלטה משותפת עם מפיק הדיסק דני רכט. יש אמנים
שכל מה שעומד מולם הוא שהאמנות שלהם תגיע לקהל כמה שיותר רחב, בכל
מחיר. אבל אי אפשר למכור דיסק ב-20 שקלים".
דוגמה נוספת לטענתו של מתיה היא אלבומה הראשון של להקת "שוטי הנבואה".
הבסיסט עמית כרמלי אומר כי חברי הלהקה השקיעו מכספם באלבום, שיצא
בהליקון. "השקענו בדיסק 40 אלף דולר, שהתחלקו בין ששת חברי הלהקה".
למרות זאת, מחירו המומלץ לצרכן של האלבום הוא 49.90 שקלים.
תמי סטמרי, מנהלת המחלקה הישראלית בהליקון, אינה מוכנה להתייחס לסכום
שנקב כרמלי אך אומרת: "להקת 'שוטי הנבואה' הוחתמה בהליקון בשלב שבו
ההקלטות לאלבום היו בתהליכים מתקדמים. מאותו שלב ואילך השקיעה הליקון
בהפקת הדיסק הן אמנותית והן כלכלית, לרבות השלמת המאסטר
והפוסט-פרודקשן".
עד כה "שוטי הנבואה" מכרו כ-36 אלף עותקים מתקליטם, אבל למרות ההצלחה
יוצאת הדופן והמחיר הגבוה יחסית שגובה חברת התקליטים על הדיסק, כרמלי
מציין שחברי הלהקה עצמם לא זכו לרווחים גדולים. "אני לא בטוח שכיסינו
את ההשקעה שלנו", הוא אומר.
במסגרת מאבקו במחירי הדיסקים, יזם מתיה באחרונה את "אחר צהריים של
פורענות": הפנינג של רוקנרול, שמתקיים אחת לשבועיים בתיאטרון תמונע
בתל אביב. אחת האטרקציות בו היא יריד דיסקים במחיר של עד 29 שקלים.
עם זאת, צרכן המוסיקה נדרש לשלם 35 שקלים כדי להיכנס ליריד.
גם פסטיבל "מיוזיק מרקט", שהתקיים בסוף ספטמבר בגני התערוכה בתל אביב,
התיימר להציע דיסקים מוזלים. גם כאן נדרש הקהל לשלם דמי כניסה (25
שקלים) כדי לזכות להגיע לדוכני הדיסקים. בנוסף לכך, ההנחות על רוב
האלבומים לא היו משמעותיות. חיים צינוביץ', מפיק הפסטיבל, אומר:
"אנחנו קיבלנו את מחירי הקמעונות מחברות התקליטים. הן אלה שקבעו
מחירים מיוחדים לצורך הפסטיבל. אני יודע שאומרים שעל דיסקים מבוקשים
היו הנחות פחות גדולות מאשר על דיסקים ישנים. הישראלי תמיד יחפש עוד
ועוד הנחות, והנחה של שני שקלים לא תספיק לו. אבל בסך הכל, קיום של
פסטיבל כזה מאוד חשוב, כדי להעלות לסדר היום הציבורי את תופעת
הדיסקים המזויפים, שהגורם העיקרי להם הוא המחיר הגבוה של הדיסקים".
ההנחות פוסחות על "צליל"
חלק מחברות התקליטים בארץ קשורות לרשתות של חנויות דיסקים - רשת
חנויות המוסיקה "צליל" נמצאת בבעלות חברת התקליטים הליקון, ואילו רשת
"טאואר רקורדס" נמצאת בבעלות קבוצת מעריב, המחזיקה גם בחברת התקליטים
הד ארצי. לעובדה זו יש לעתים השלכות שליליות על כיסו של צרכן
המוסיקה, בשל התחרות בין חברות התקליטים. בכמה מקרים, למשל, נמכרו
ב"טאואר רקורדס" וב"צליל" דיסקים של חברת אן-אם-סי, שאינה קשורה לשון
רשת חנויות, במחיר מלא, אף שהיא יזמה הנחות עליהם. האלבום החדש של
גלי עטרי, "חבק אותי לאט", לדוגמה, יצא לאחרונה באן-אם-סי עם מחיר
מומלץ לצרכן (מחיר המקסימום שעליו ממליצות חברות התקליטים לחנויות)
של 65-59 שקלים. ב"טאואר רקורדס" ו"צליל" נמכר האלבום ב75- שקלים,
ורק לאחר נזיפות מצד אן-אם-סי הורד מחירו ל65- שקלים.
רשת "צליל", הפועלת בעיקר באזור השרון, היא אחת מ
מדוע מוסיקה עולה כאן כל כך הרבה כסף?
שגיא בן נון
16.10.2003 / 12:01