שנה שלישית לאינתיפאדה: השווקים התאוששו, המשק עדיין בבוץ

החרפת המיתון והתחזקות השקל השפיעו גם על רמות המחירים במשק. מאז ספטמבר 2002 ועד אוגוסט 2003 ירד מדד המחירים לצרכן ב-1.1%. זהו אחד המדדים הנמוכים ביותר בתולדות המדינה. יציבות המחירים הביאה גם את נגיד בנק ישראל להתמיד בהפחתות הריבית.



מסיכום שערכו בחברת מיטב עולה שהאפיק המנצח בשוק ההון בתשס"ג היה האפיק המנייתי, בעיקר של מניות השורה השנייה. מדד המניות הכללי זינק ב-28%, מדד תל אביב 75 עלה ב-38% ומדד תל אביב 25 רשם את העלייה הנמוכה ביותר - 13%. האפיק המנייתי זכה גם לגיבוי משמעותי מהבורסות שמעבר לים - מניות הטכנולוגיה זינקו בעשרות עד מאות אחוזים. הגדילו לעשות המניות הישראליות הנסחרות בחו"ל, שרשמו עליות חדות במיוחד של 68%. זאת, בהשוואה למדד נאסד"ק שעלה ב-50% ולמדד הדאו ג'ונס שעלה ב-15%.



במיטב תוהים אם תגובתם החיובית של השווקים של תל אביב נבעה מהערכות כי מדובר בבלימה של ההידרדרות במשק לקראת פריצה וחידוש הצמיחה - כדברי נתניהו - או שמא השווקים ניזונו מתחזיות אופטימיות מדי, ופעולות האוצר היו בסופו של דבר רק ניסיונות סרק שלא יסייעו להיחלץ מהמשבר הכלכלי. "נאלץ להמתין עוד חודשים אחדים כדי להיווכח", כתב מנכ"ל מיטב צבי סטפק בסקירתו.



במיטב אומרים כי הריבית הגבוהה - 9.1% - שנשמרה בקפדנות על ידי הנגיד מיוני עד דצמבר 2002 ולוותה במצב כלכלי רעוע - השאירה את השקל (כמעט כמו יאסר ערפאת) כ"לא רלוונטי" בעבור משקיעים רבים. התשואות באפיקים השקליים שמרו בחודשים הראשונים של השנה על רמה גבוהה במיוחד של 12%. "תחילת תהליך הורדת הריבית מדצמבר 2002, האצת הקצב בהמשך והתקוות שהפיחה התוכנית הכלכלית החדשה של האוצר - הפכו את השקל מאפיק שמשקיעים החלו להתנזר ממנו לאטרקטיווי", מציינים במיטב. התפתחויות אלה גררו עליות שערים חדות באיגרות השקליות וירידה דרמטית בתשואות.



בדיקת התנהגות השוק השקלי על פי הסוגים השונים מראה כי האג"ח הארוכות ביותר מסוג שחר היו הכוכב של השנה עם עליות של יותר מ-25%. זאת ועוד, משקיע שרכש שחרים בהלוואה דולרית (כפי שעשו בהיקפים גדולים משקיעים זרים), הרוויח גם סכומים לא מבוטלים מהתחזקות השקל לעומת הדולר.



התשואה הממוצעת של השחרים היתה 18%, שבשל האינפלציה האפסית כולה היתה ריאלית. אג"ח מסוג גילון רשמו תשואה של 14% בממוצע והמק"מים רשמו עליות של כ-10%. פרמטר חשוב נוסף שהשפיע לחיוב על השוק השקלי, ובעיקר על השחרים הארוכים, היה הפחתת גיוסי ההון של הממשלה בישראל והפניית חלק ממנו לשוקי חו"ל.



במיטב אומרים כי בתשס"ג חזרה תעשיית קרנות הנאמנות לחיים. ההבדלים המהותיים בין שני חלקי השנה ניכרו יותר מכל בתעשייה זו, שמהווה השתקפות של המתרחש בשווקים - בעוצמה חזקה ובאופן מיידי. ואולם הסיפור של קרנות הנאמנות הוא לא התשואות הגבוהות בקרנות המנייתיות והשקליות, וההפסדים של קרנות המט"ח.



ההתרחשויות המעניינות במיוחד בענף הקרנות היו ההיקפים והעיתוי של כניסתם ויציאתם של הכספים. עד מארס 2003 המשיך הענף לספוג פדיונות, כשבשפל הגיעו נכסי הקרנות ל-46.6 מיליארד שקל. עם תחילת ההתעוררות בשווקים החלה זרימה ניכרת של כספים לקרנות, שבתוספת התרומה החיובית של העליות בשווקים הגדילה בצורה משמעותית את נכסי הקרנות. בסוף אוגוסט הגיעו נכסי הקרנות לכמעט 61 מיליארד שקל - גידול של 30% מאז השפל של מארס 2003. גם מספר הקרנות גדל מ-565 קרנות ל-620 קרנות בסוף אוגוסט. עם זאת תעשיית הקרנות עדיין רחוקה מהשיא שלה שנרשם בסוף פברואר 78 - 2002 מיליארד שקל.