הארץ
מאת פלויד נוריס ניו יורק טיימס
רק לעתים נדירות שילמו המונים כל כך הרבה על כל כך מעט. אך לפני שנה נהרו המונים לשוק ההנפקות הראשונות לציבור (IPO) בוול סטריט, כדי לרכוש מניות שהצטיירו ככרטיס בטוח לרכבת אל העושר. הזכות לרכוש מניות במחיר ההנפקה נתפשה כהזדמנות פז, ומסיבות טובות. כמה שנים קודם לכן, מניות שזינקו ב-100% ביום המסחר הראשון, היו מחזה נדיר. בחורף 2000, הן היו עניין שבשגרה.
בשיא הבהלה להנפקות, בששת השבועות שבין 31 בינואר ל-10 במארס 2000, היום בו קבע מדד נאסד"ק שיא של 5,048 נקודות, הונפקו לציבור 77 חברות. מניותיהן של כמחצית מהן עלו ב-100% ויותר ביום המסחר הראשון. כמעט רבע עלו בכ-200%.
במבט לאחור, רוב החברות האלה - בהן קרייפיש (Crayfish), ביי.קום (Buy.com) טרנסטון סיסטמס (Turnstone Systems) - לא היו מצליחות להנפיק אלמלא בועת מניות הטכנולוגיה. רבות לבטח לא יצליחו לשרוד כחברות עצמאיות. גם החברות האיתנות, כמו פאלם, היו השקעות גרועות.
הכל תלוי בתזמון
השנה החולפת מוכיחה את האמת הצרופה בממרה "הכל תלוי בתזמון". בעת בועת הטכנולוגיה, הרוויחו משקיעים מהנפקות של חברות מצוינות וגרועות כאחת - אם ידעו למכור בזמן. אך משקיעים שבחרו להמשיך ולהחזיק במניות צברו הפסדים כבדים.
יתר על כן, ההפסדים הגדולים ביותר היו דווקא בהנפקות הפופולריות ביותר. בממוצע, מניות שזינקו ב-300% ביום המסחר הראשון, ירדו מאז ב-91%. מניות שעלו ב-200%, ירדו ב-87%, ומניות שעלו ב-100%, ירדו מאז ב-83%. עם זאת, מניות שלא הצליחו לרשום עלייה של 100% ביום המסחר הראשון, ירדו מאז ב-66% בממוצע.
כשקבע הנאסד"ק את שיאו ב-10 במארס, היה שווי השוק המצרפי של 77 החברות החדשות 209 מיליארד דולר, פי 42 מההכנסות השנתיות המדווחות בתשקיפי ההנפקה של החברות, כ-5 מיליארד דולר. ההפסד השנתי המצרפי שלהן היה 1.7 מיליארד דולר.
באותו יום, היה שווי השוק של יבמ - שדיווחה ב-99' על הכנסות של 87.5 מיליארד דולר ורווח נקי של 7.7 מיליארד דולר - 194 מיליארד דולר, 15 מיליארד דולר פחות משווי השוק המצרפי של החברות החדשות.
משקיעים רכשו מניות בשווי 11.3 מיליארד דולר בחברות החדשות, ואלה שהשכילו למכור, רשמו רווחים נאים. ב-10 במארס היה השווי של המניות שנרכשו בהנפקות 25.9 מיליארד דולר. אך אלה שלא מכרו הפסידו. כעבור שנה, שווי המניות האלה הוא 5.3 מיליארד דולר, ירידה של 53% ממחיר ההנפקה הממוצע, ושל 80% מהשיא.
כמה מהחברות כבר קרסו. אחרות ממשיכות לפעול, אך סיכוייהן לשוב ולגייס הון בשווקים הפיננסיים אפסיים. אף לא חברה אחת הוכיחה את עצמה כהשקעה נהדרת. רובן התגלו כהשקעות גרועות.
רק שלוש חברות נסחרות כעת לפי מחירים גבוהים מאשר ביום המחסר הראשון שלהן, ורק ארבע נסחרות לפי מחירים גבוהים ממחירי ההנפקה. בין החברות שהניבו את התשואות הגרועות ביותר, כמה חברות זרות, בהן קרייפיש, שהיתה אמורה לחלוש על שוק הדואר האלקטרוני ביפאן. החתם בהנפקה היה בנק ההשקעות מורגן סטנלי. מניות החברה זינקו ב-414% ביום המסחר הראשון. מאז הן ירדו ב-99%.
מניותיה של גיגה-מדיה, חברת שירותי גישה לאינטרנט בטייוואן, זינקו ביום המסחר הראשון ב-266%. החתם בהנפקה היה גולדמן סאקס, ומאז אותו יום מסחר ראשון ומבטיח, ירדו מניות החברה ב-97%.
אסונות אמריקאיים
לא חסרים אסונות אמריקאיים: קמעונית האינטרנט ביי.קום, שמניותיה זינקו ב-93% ביום המסחר הראשון, מפטרת כעת עובדים ומתקשה לשרוד. מניותיה ירדו ב-99% מהרמה בה ניצבו בתום יום המסחר הראשון. מניות שנסחרו אז ב-30.25 דולר, נסחרות כעת ב-31 סנט. בבהלה להנפקות אינטרנט, היו המוכרים, ולא הקונים, המרוויחים הגדולים.
שלוש חברות ראויות לתשומת לב מיוחדת. פאלם היא החברה המצליחה ביותר מבין 77 המנפיקות. טרנסטון סיסטמס, המתמחה במערכות תקשורת, נסקה בימי המסחר הראשונים שלה, והמשיכה לעלות גם אחרי שמדד הנאסד"ק החל להדרים. אך הצלחתה של החברה היתה פועל יוצא של הבועה, וכעת היא שרויה בקשיים.
החברה השלישית, הוטל רזרוויישן נטוורק, נראתה כחברה המשעממת ביותר מבין 77 המופלאות. מניותיה עלו ב-63% ביום המסחר הראשון, פחות מהעלייה הממוצעת של חברות אחרות שהונפקו באותה תקופה. ובתוך כמה שבועות - כשחברות אחרות עדיין נסחרו במחירים גבוהים מאוד - ירדו מניותיה לפחות ממחיר ההנפקה.
במבט ראשון נראית הוטל רזרוויישן כעוד חברת דוט.קום מועדת לכשלון. היא מציעה חדרי מלון מוזלים באמצעות האינטרנט. אך בעוד שמודל הדוט.קום הנפוץ היה מבוסס על הוצאה גדולה על פרסום לבניית מותג וליצירת מודעות בקרב הציבור, הוטל רזרויישן הקצתה סכום פעוט בלבד למודעות. תחת זאת, היא חתמה עסקות עם אתרי אינטרנט אחרים, ואלה מציעים את שירות הזמנת חדרי המלון שלה במותג שלהן. הוטל רזרוויישן מקבלת עמלה על כל הזמנה. הודות למודל העסקי הפשוט והצנוע הזה, הוטל רזרווישן היא חברה רווחית.
מניותיה נסחרות כעת במחיר הגבוה בכ-70% ממחיר ההנפקה.
הסיכון הגלום ברכישת חברה מוצלחת במחיר בועתי
פאלם, לעומתה, היא חברה מצליחה יותר - היא המנהיגה בשוק מחשבי כף היד בארה"ב. מבין 77 החברות שהונפקו בין 31 בינואר ל-10 במארס 2000, היא היתה החברה עם ההכנסות והרווחים השנתיים הגבוהים ביותר, 735 מיליון דולר ו-36 מיליון דולר, בהתאמה.
פאלם הונפקה לא רק מכיוון שרצתה לגייס הון, אלא גם מפני שמנהליה רצו להיפרד מ-3Com, החברה האם שחטיבותיה האחרות היו הרבה פחות מצליחות. מאז ההנפקה לציבור, רשמה פאלם כמה הישגים. היא שולטת ביותר מ-50% משוק מחשבי כף היד בארה"ב, והחברה השנייה בגודלה בשוק, הנדספרינג, משלמת לה תמלוגים על השימוש במערכת ההפעלה שלה. אך רווחיה של פאלם קמלו - בין השאר, בשל תחרות חדשה מול מחשבי כף יד המבוססים על מערכת ההפעלה חלונות - ובעלי המניות שלה נחלו אכזבה.
כש-3Com הגישה תשקיף להנפקת פאלם, היא העריכה כי מחיר ההנפקה יהיה 16-14 דולר למניה. אם מחיר ההנפקה היה נקבע בטווח הזה, היו בעלי המניות נהנים מתשואה חיובית על השקעתם. ואולם נוכח הביקוש הקדחתני למניות פאלם, נקבע מחיר ההנפקה ב-38 דולר למניה, ב-2 במארס. ביום המסחר הראשון נסקו המניות ל-165 דולר, וננעלו ב-95 דולר למניה. בשיא באותו יום, היה שווי השוק של פאלם 93 מיליארד דולר, והוא שיקף מכפיל רווח של 2,500 ומכפיל הכנסות של 125. שלשום סיימו מניות פאלם את המסחר במחיר 19.6 דולר.
מראית עין של הצלחה
אם פאלם מדגימה את הסיכון הגלום ברכישת חברה מוצלחת במחיר בועתי, טרנסטון מדגימה כי הבועה עצמה מסוגלת ליצור מראית עין של הצלחה. כשטרנסטון הונפקה לציבור, היו הכנסותיה ב-12 החודשים הקודמים להנפקה 27 מיליון דולר. החברה, המייצרת ציוד שמאפשר תמסורת אינטרנט מהירה על גבי תשתית טלפוניה רגילה, רשמה שני רבעונים רווחיים.
ההנפקה היתה הצלחה, ובניגוד לחברות אחרות שהונפקו באותה תקופה, מניותיה של טרנסטון המשיכו לעלות. הפעילות גדלה במהירות: ברבעון הראשון של 2000 דיווחה החברה על הכנסות של 23 מיליון דולר, לעומת 12 מיליון דולר ברבעון הרביעי של 99'. ברבעון השני של 2000 גדלו ההכנסות ל-41 מיליון דולר, וברבעון השלישי - ל-56 מיליון דולר.
המניות, שזינקו ביום המסחר הראשון ב-200% ל-48.5 דולר (מתואם ספליט), המשיכו לעלות, וקבעו שיא של 107 דולר ביולי. במחיר זה, היה שווי השוק של טרנסטון 7 מיליארד דולר. אך החברה לא הצליחה לקיים את ההבטחה לצמיחה מהירה הגלומה בשווי שוק כזה. עיקר מכירותיה היו לחברות טלפוניה מקומיות צעירות, שהתחרו בחברות ותיקות, תוך שימוש בתשתית שלהן. החברות הצעירות לא התקשו לגייס הון, בו השתמשו להזמנות ציוד מטרנסטון ומתחרותיה.
ואולם החברות הצעירות הללו לא מצאו דרך להפיק רווחים מפעילותן, וכשהתפוצצה בועת הנאסד"ק, יבשו מקורות המימון. טרנסטון החלה את הרבעון הרביעי של 2000 עם תחזית לגידול נוסף במכירות, אך היא סיימה אותו עם הכנסות של 29 מיליון דולר, מחצית מאלה שברבעון הקודם. ברבעון הראשון של 2001 צופה החברה הכנסות של 5 מיליון דולר בלבד.
מה השתבש? רבות מלקוחותיה של טרנסטון פשטו רגל, ביטלו הזמנות, ובכמה מקרים לא שילמו על ציוד שכבר נמסר להן. בה בעת, השתפרה הטכנולוגיה עצמה, ועקב כך צברה טרנסטון מלאי של ציוד מיושן, שחייב הפרשה בגין ירידת ערך. בנוסף, התפתח שוק אפור למוצרים של טרנסטון: לקוחות החברה מכרו ציוד לא נחוץ לחברות אחרות. כעת, מנסה טרנסטון לשכנע חברות טלפוניה ותיקות לרכוש את הציוד שלה, אך לא ברור אם תצליח.