מה מריץ את סטיינהארדט

ניו יורק



מייקל סטיינהארדט היה לאגדה
בבורסה של וול סטריט. במשך
שלושה עשורים שבהם היה פעיל
בשווקים הפיננסיים השיג תשואה
ממוצעת של 33.5% בשנה, עד שבאה
שנת 1994 והראתה שגם
סטיינהארדט אינו חסין מהפסדים.
באותה שנה הפסיד כמעט שליש
מהשקעותיו ואף נאלץ לשלם קנס
של עשרות מיליוני דולר בעקבות
הסתבכות עם רשויות הבורסה. שנה
לאחר מכן החליט לסגור את העסק,
החזיר יותר מ-2.5 מיליארד דולר
למשקיעים שהפקידו אצלו את
כספם, ופתח פרק חדש בחייו. "אדם לא צריך להקדיש את כל חייו לעשיית
כסף", אומר היום סטיינהארדט במשרדו בשדרות מדיסון, הצופה אל סנטרל
פארק. "בשלב מסוים, אם אתה יכול להרשות לעצמך, צריך להפסיק ולעשות
דברים אחרים".



ההערצה לסטיינהארדט שרירה וקיימת למרות שפרש מהעסקים כבר לפני שמונה
שנים. הוא ממשיך אמנם לסחור בבורסה, כמהמר כפייתי שלא יכול להתגבר על
יצרו, ועיניו נמשכות באופן כמעט אוטומטי אל מסך המחשב המתעדכן
בקביעות בנעשה בשוק ההון, אבל כל מה שהוא מנהל עכשיו, בעזרת עובדים
אחדים, זה תיק ההשקעות האישי שלו ושל כמה חברים.



"העסק שלי היה אינטנסיווי מאוד, זה היה מטורף", הוא מספר. "ההחלטה
להפסיק לא היתה עניין של רגע. חשבתי על זה במשך הרבה זמן, בשלב מסוים
אפילו לקחתי שנת שבתון וניסיתי לעשות דברים אחרים, אבל בסופו של דבר
חזרתי לעבודה. היום מצאתי את מה שאני רוצה לעשות".



מה שהוא רוצה זה לתרום להבטחת עתידם של העם היהודי ושל מדינת ישראל.
סטיינהארדט הוא התורם החילוני הבולט ביותר לעניינים אלה, מדי שנה הוא
נותן 15-10 מיליון דולר לפרויקטים שונים. היעד המרכזי שלו, לדבריו,
הוא להכניס מידה של מורשת יהודית בדור הצעיר של הרפורמים
והקונסרווטיווים.



בישראל הפרויקט המוכר ביותר שלו הוא "תגלית", ארגון שמארגן ביקורים
בישראל לצעירים יהודים אמריקאים בגילים 18-26, שאינם קשורים לישראל
ושמעולם לא ביקרו בה. שני העוגנים של הפרויקט, סטיינהארדט וצ'רלס
ברונפמן, הצליחו לרתום למשימה
תורמים רבים ובהם רולנד לאודר,
אדגר ברונפמן ומארק ריץ.



מפעילי "תגלית" מתגאים כי
בהוצאה של 150 מיליון דולר
הצליחו להביא לישראל בשלוש
וחצי שנות פעילות 48 אלף
מבקרים, לעומת 1,500 יהודים
בלבד שלדבריהם באו לביקור
מאורגן בשנה שלפני הפרויקט.
התוכנית המקורית היתה לחלק את
ההוצאות בצורה שווה בין שלושה:
התורמים הפרטיים, ממשלת ישראל
והמגבית היהודית. אבל שני
הגורמים המוסדיים מקצצים את תמיכתם. השנה, למשל, תסתכם הקצבת הממשלה
ל"תגלית" בחצי מיליון דולר בלבד.



באיחוד הקהילות היהודיות נשמעים קולות המפקפקים בתועלת שעשוי להביא
ביקור של עשרה ימים בישראל, וטוענים כי לקהילות יש צרכים חשובים יותר
מאשר לשלוח לישראל צעירים שאינם קשורים לקהילה. סטיינהארדט וברונפמן
מתעקשים להמשיך לקדם את התוכנית.



סטיינהארדט הוא גם אחד התומכים העיקריים בארגון הסטודנטים היהודים
"הלל". באפר ווסט סייד של מנהטן, אזור שבו מתגוררים יהודים רבים,
בדרך כלל ליברלים, הוא הקים את "מקור" - מרכז תרבות לצעירים יהודים
חילונים (ולא רק); רק על הבניין הוציא יותר מ-10 מיליון דולר. הוא גם
הרוח החיה בארגון ששמו "שותפות למען מצוינות בחינוך יהודי", שמאפשר
לכל קהילה יהודית להקים בית ספר יהודי חילוני. הארגון תומך ב-60 בתי
ספר בקנדה ובארצות הברית, והמימון מבוסס על 15 תומכים מרכזיים שכל
אחד מהם התחייב לתת 1.5 מיליון דולר בחמש שנים.



בעל המאה סטיינהארדט גם מביע מדי פעם את דעתו, אך הוא בוחר לעשות זאת
בצורה מקורית. כשנשיא "הלל" החליט לעזוב ולעבור לנהל את ישיבה
יוניברסיטי האורתודוקסית, הפגין סטיינהארדט את הסתייגותו מכך כשבא
לאירוע הפרידה בלבוש של חסיד ונשא נאום בסגנון "חסידי". רבים צחקו,
אבל היו גם שראו בזה פגיעה בטעם הטוב.



סוד משפחתי



סטיינהארדט, בן 63, הוא אחד מ"נערי ברוקלין" - בנים למשפחות מצוקה
שהיו חדורים במוטיווציה להצליח והגיעו לגדולה, בדרך כלל בעולם
הפיננסים והנדל"ן. הוריו התגרשו כשהיה בן שנה. אמו היתה לצדו כשנזקק
לה, כתב בספרו האוטוביוגרפי "No Bull", שהופיע השנה בתרגום לעברית
(הוצאת כתר). אביו, לעומת זאת, היה גבר לא יציב ולא צפוי ובנו מעולם
לא ידע מתי יופיע ומתי שוב ייעלם.



סול סטיינהארדט היה מהמר כפייתי, בעלים של מועדון לילה, סוחר מפוקפק
באבני-חן וידיד של כמה מגיבורי הפשע המאורגן כמאיר לנסקי וג'ימי
איילו. בלילה לפני שנרצח ג'ואי אנסטסיה, עוד מאפיונר מפורסם, הוא
בילה אתו בהימורים. אחרי הרצח נעצר סטיינהארדט לחקירה, אך שוחרר.



לסול סטיינהארדט היתה השפעה מכרעת על עתיד בנו. כשהיה מייקל בן 13 הוא
קיבל מאביו במתנה מניות בשווי 5,000 דולר (שוויה של מתנה סבירה לחתן
בר-מצווה נע אז בין חמישה ל-20 דולר). סטיינהארדט הצעיר החל לעקוב
אחר גורל מניותיו והמתרחש בבורסה ריתק אותו.



אביו גם מימן את לימודיו האקדמיים באחד המוסדות היותר יוקרתיים - בית
הספר למינהל עסקים באוניברסיטת פנסילווניה. אבל אז נעצר שוב, הורשע
בסחר באבני-חן מזויפות ונגזר עליו עונש של חמש עד עשר שנות מאסר. בנו
לא שכח את הימים הקשים שבהם הלך לבקרו בבית הסוהר. האב טען שהוא חף
מפשע והבן האמין לו. כשהיה לאיש עסקים שמר במשך עשרות שנים בסוד את
עברו הפלילי של אביו: חברות פיננסיות ומשקיעים אינם אוהבים לעבוד עם
בניהם של מאפיונרים ועבריינים.



כשהחל מייקל סטיינהארדט לנהל השקעות בבורסה היה אביו המשקיע הראשון
שלו. בתוך זמן קצר הצליח סטיינהארדט הצעיר להגדיל את הונו וצבר מניות
בשווי מאות אלפי דולרים. האב, שהרוויח בזכותו הרבה מאוד כסף, התלונן
כעבור שנים על כך שבנו לא ידע להעריך את מה שעשה למענו. הבן השיב כי
תמיד שילם לאביו יותר ממה שהגיע לו.



את אהבתו לאביו לא היה מסוגל לבטא באוזניו גם כששכב על ערש דווי,
ואחרי מותו פרץ בבכי בלתי נשלט. אולי כמחווה לזיכרו הוא נוהג להחזיק
בארנקו, גם בעידן כרטיסי האשראי, חבילת שטר