הריכוזיות בתעשיית הקרנות הגיעה לשיא של 11 שנה; הבנקים שולטים ב-90.3% מהתעשייה

רמת הריכוזיות הנוכחית בתעשיית קרנות הנאמנות היא הגבוהה ביותר מזה 11 שנים, כך כותבים כלכלני מיטב בסקירה שפירסמו היום על התעשייה. במיטב מציינים כי נתח השוק של המערכת הבנקאית מתוך התעשייה, צמח השנה לרמה של כ-90.3% ודחק את החלק של הברוקרים הפרטיים לפינה עם 9.7%.



התמונה האמיתית, כותבים כלכלני מיטב, חמורה אף יותר, ואלמלא היו לברוקרים הפרטיים חברות לניהול תיקי השקעות (שרוכשות את קרנות של הברוקרים) החלוקה היתה מסתכמת ב-97% מנכסי התעשייה לבנקים ו-3% בלבד לברוקרים הפרטיים.



בשנה האחרונה, כותבים כלכלני מיטב המצב אף החריף, כך שמכל 100 שקל שנכנסו לתעשיית הקרנות מתחילת השנה, הופנו 96 שקל לבנקים ורק 4 שקלים לברוקרים. בסך הכל, גייסה התעשייה במהלך 2003 סכום של כ-18.6 מיליארד שקל, שמתוכו 96% זרמו כאמור אל קרנות הנאמנות שבניהול הבנקים. כלכלני מיטב כותבים כי אם ננכה את הקניות הפנימיות של חברות הברוקרים לניהול תיקים המנוהלים על ידן, הפרופורציה תהיה 98% מול 2% בלבד.



כלכלני מיטב כותבים כי מתוך ההחזקה של המערכת הבנקאית (כ-90.3% כאמור), חמשת הבנקים הגדולים שולטים על 88.8% מהתעשייה, כאשר מתוך סכום זה מחזיקים הפועלים ולאומי כ-68.8% ומהווים למעשה דואופול.



במיטב מציינים כי עוצמת הבנקים בולטת יותר בתחום הקרנות המתמחות בכספים, בו הם מחזיקות בכ-93.2% מהתעשייה, כאשר 91.9% מפלח שוק זה מוחזק על ידי 5 הבנקים הגדולים וכ-71.5% בידי לאומי והפועלים. במיטב כותבים כי בקרנות הקלאסיות, השליטה של הבנקים מעט פחות נחרצת. עם זאת, הנתונים מלמדים כי גם בתחום זה מחזיקה המערכת הבנקאית בכ-84.3% מסך הנכסים של המערכת.



במיטב חוזרים על המנטרה הקבועה - שבשלב זה כפי הנראה לא עושה רושם על הציבור - שלמי שמחפש את התשובה לחידה כיצד נוצרה הריכוזיות לעיל ואיך היא ממשיכה להעמיק, לא רצוי לחפש אותה בתשואות של מנהלי הקרנות הבנקאיות. כלכלני מיטב כותבים, "חבל על הזמן, התשובה פשוט לא שם". יתרה מכך, כלכלני מיטב כותבים כי התעמקות בביצועים של מנהלי הקרנות השונים רק יספק תשובה הפוכה שתקשה את מתן ההסבר (שכן התוצאות של הקרנות הפרטיות טובות בהרבה מאלה של הבנקים - א.מ).



כלכלני מיטב כותבים כי השליטה של הבנקים בתעשיית הקרנות נובעת מהשליטה שלהם בערוצי השיווק, הודות לרשת הסניפים שלהם הפרוסה לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל.



במיטב מציינים כי הבנקים, בעזרת אסטרטגיה שיווקית מתוחכמת, הצליחו לא רק להבטיח את המשך שליטתם בתעשיית הקרנות, אלא אף להעמיק אותה, תוך שהם משתמשים במספר אמצעים כמו הכנסת חברות בנות של ניהול תיקים לניהול קרנות נאמנות, ועל ידי כך הפיכתן ל"מאגר "שבוי" של רכישת קרנות נאמנות שבניהולם, הגדלת מספר הגופים בתוך הקבוצה הבנקאית לניהול קרנות נאמנות, מה שמאפשר להם להציע סל של קרנות בפיזור רחב יותר. הקמת מספר גדול מאוד של קרנות, ברובן המכריע - קרנות מדף, כולל קרנות בנישות ספציפיות מאוד, מתוך מגמה לענות לצרכים של קהל הלקוחות שלהם, הקמת מספר גדול מאוד של קרנות עם אסטרטגיות השקעה שונות ובמינונים שונים.



במיטב טוענים כי טקטיקה זו, יותר משהיא נעשית מתוך מגמה של להיענות לצורכי הלקוחות, נעשית מתוך עמדת החולשה של הבנקים בתחום ביצועי קרנות נאמנות שבניהולם, שסובלות מביצועי חסר (ככלל, כמובן) לעומת החברות הפרטיות לניהול קרנות נאמנות. באמצעות הקמת מספר רב של קרנות נאמנות בכל קטגוריית ההשקעה, כמעט מובטח להם סטטיסטית שיזכו בכוכבית* המיוחלת. אם זו לא תהיה קרן אגרסיווית, אז זו תהיה קרן דפנסיבית, ואם לא דפנסיבית, אז זו תהיה קרן אקטיבית, ואם גם זה לא - אז זו תהיה סתם עוד קרן רגילה.