ביה"ד לעבודה דחה ערעור בכירים בשירות המדינה שהפכו להיות מועסקים בחוזה אישי להטבות הנובעות ממעמדם הקודם

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעורם של 121 עובדים בכירים בשירות המדינה שהפכו להיות מועסקים בחוזה אישי להטבות הנובעות ממעמדם הקודם. את המערערים ייצג עו"ד אלי מיטל, את המדינה ייצגו עוה"ד נחום פינברג ועמי שחר.



כל המערערים הינם עובדים ותיקים, בדרגות שכר גבוהות, שהחלו את שרותם כעובדי מדינה קבועים אשר הועסקו משך שנים על פי כתב מינוי. במועדים שונים במהלך שנות ה-90 חתמו כל אחד מהמערערים על חוזה אישי בו הסכימו לבטל את כתב המינוי שהיה להם. במסגרת החוזים האישיים נקבעה למערערים בין היתר רמת שכר גבוהה מזו שהיתה להם, השכר הוצמד לשכר מנכ"ל ונתנה להם זכות לפרוש בגיל 50 לאחר 4 שנות שירות. בנוסף, בחישוב המשכורת הקובעת לצרכי פנסיה ניתן משקל גדול יותר למשכורת שקיבלו המערערים בתקופת העסקתם בחוזה מיוחד והמשכורת הקובעת עצמה נקבעה לפי הדרגה העליונה בדירוג או זו שמתחתיה ולאו דווקא לפי הדרגה שהיתה לעובד בפועל.



בבית הדין האזורי הגישו המערערים תביעה נגד המדינה בה ביקשו לקבוע כי ההסכמים הקיבוציים ממשיכים לחול עליהם וכי הם זכאים לכל הזכויות ותנאי העבודה הקבועים בהם. המערערים ביקשו להצהיר כי חל עליהם חוק הגמלאות לפיו יש לערוך את חישוב הגמלה לפי המשכורת האחרונה וכי חל עליהם הסכם עבודה מ-1995 בדבר הפרשות לקופת גמל בגין רכיבי שכר שאינם פנסיונים.



בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי העסקתם של התובעים בחוזה מיוחד נעשתה על פי חוק ומשיקולים עיניינים ולגיטימים. בית הדין קבע כי במסגרת החוזה המיוחד שנערך עימם הסכימו המערערים לבטל את כתב המינוי ולהתנתק מהמסלול של דירוג ודרגה כך שלא חלים עליהם ההסכמים הקיבוציים וחוק שירות המדינה.



עוד קבע בית הדין כי מכיוון שהעסקת המערערים בחוזה מיוחד נעשתה מרצונם ולא נכפתה עליהם - תביעתם נגועה בחוסר תום לב.



המערערים חזרו על טענותיהם בבית הדין הארצי, בנוסף טענו המערערים כלפי קביעת בית הדין האזורי לחוסר תום ליבם ומלינים על כך שבית הדין האזורי נמנע מלהתייחס לחוסר תום ליבה של המדינה.



בית הדין הארצי קיבל החלטת בית הדין האזורי ודחה הערעור. בית הדין קבע כי בחוזה המיוחד של המערערים נקבע במפורש כי לא יחול עליהם חוק הגמלאות, לכן הוצאתם מתחולת חוק זה נעשתה כדין.
על רקע זה ולאור העובדה כי בחוזה שנחתם עם המערערים בו קיבלו זכויות המטיבות על אלה שבחוק הגמלאות ונשמרו זכויותיהם מתקופת עבודתם על פי כתב המינוי, קבע בית הדין האזורי כי החוזה האישי שנחתם עימם לא קיפח אותם. בהחלטתו ביקר בית הדין הארצי את התנהגותם של המערערים וציין: "אין זה מין הראוי שעובדים אלו, לאחר שקטפו את פירות החוזה המיוחד, יבואו ויטענו כי מגיעות להם זכויות הנובעות ממעמדם הקודם... על רקע זה קבע בית הדין כי התנהגותם של המערערים נגועה בחוסר תום לב. זוהי קביעה חריפה, במיוחד על רקע העובדה שהיא מכוונת כלפי עובדי מדינה בכירים, דוגמת המערערים. בנסיבות העניין מצאנו שהיה יסוד משפטי ועובדתי מספיק המצדיק קביעה זו ולא נוסיף משלנו מעבר לכך בנקודה זו".