גם יורם טורבוביץ מודה שהתקופה שלו בדסק"ש לא תיזכר כהצלחה גדולה בקריירה שלו

אין דבר שמכעיס את ד"ר יורם
טורבוביץ יותר מהטענה שראש
הממשלה סולל עכשיו את דרכו
ללשכת היועץ המשפטי לממשלה,
בציפייה לזכות ביועץ אסיר תודה
וצייתן. "אני לא יודע שהוא
תומך בי, ואם הוא תומך בי אני
לא חייב לו כלום", אמר
טורבוביץ למקורוביו בשבוע
שעבר, "מרגע שאתמנה אני אהיה
חייב רק לציבור ולחוק. לא תהיה
לי שום חובה כלפי ראש הממשלה.
אני לא מכיר אותו, לא דיברתי
איתו בחיים וגם לא עם אף אחד
מילדיו או פרקליטיו. אבל גם אם
הוא היה קורא לי אליו לשיחה
מחר לא הייתי מרגיש כלפיו שום


מחויבות. מה אנחנו בגן ילדים?"



זמזום השמועות על מאמצי שרון ובניו לדחוף את טורבוביץ נהפך לטורדני
לקראת התכנסותה של ועדת בך, שריאיינה בשבוע שעבר את המועמדים לתפקיד
היועץ המשפטי לממשלה. שמועה שהגיעה גם לאוזניו של טורבוביץ תיארה

פגישה מסתורית שלו עם עמרי שרון. לחבר
ששאל אותו על כך אמר טורבוביץ "לא
ראיתי אותו מעולם. אמרו לי שהוא למד
אצלי דיני חוזים, אבל אני לא זוכר
שראיתי אותו. אולי הוא לא בא
לשיעורים".



טורבוביץ התייצב לפני הוועדה ביום חמישי
שעבר. חברי הוועדה - גבריאל בך, רות
גביזון, דוד ליבאי, אלכס הרטמן וגדעון
סער - ריאיינו אותו בחדר המזכירות
שבמשרד ראש הממשלה בירושלים. טורבוביץ
היה הראשון מבין תשעה מועמדים לתפקיד
שהתייצב לפניהם. חברי הוועדה שוחחו
איתו כשעתיים, שאלו לדעתו על סוגיות
משפטיות שונות הנוגעות לתפקידו
ותיפקודו של היועץ. זה לא היה המפגש
הראשון שלו עם חברי הוועדה. את השופט
בך הוא הכיר מתקופת ההתמחות שלו בבית
המשפט העליון (טורבוביץ ישב במרחק שני

חדרים מחדרו של בך כשהתמחה אצל השופטת מרים בן פורת); את רות גביזון
הכיר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (גביזון עמיתה במכון, טורבוביץ חבר
הנהלה); את דוד ליבאי הוא מכיר מאז שהיה שר המשפטים, את עו"ד הרטמן
מהפרקטיקה ואת סער מהכנסת.



בשבוע הבא תפרסם הוועדה את שמות כל המועמדים לציבור, שיוזמן להשיג
השגות בתוך 21 יום. בסוף התהליך הם ייפגשו שוב עם המועמדים ורק בתום
הסבב השני, יומלצו אחד או יותר מהמועמדים לממשלה. טורבוביץ, על אף
שאולי זה יכול לפעול נגדו, סבור שעדיף היה אם הוועדה היתה מביאה
לממשלה רק שם אחד מוסכם על כולם. כך, הוא טוען, היתה ממלאת אחר
ההמלצות של ועדת שמגר במלואן.



השאלה החברתית



על אליקים רובינשטיין מספרים שהוא אמר פעם, שבנוסף לכל התכונות
הנחוצות לתפקיד, היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות גם משוגע. חבריו של
יורם טורבוביץ מסכימים עם הניסוח. "אני חושב שבמובן מסוים הוא באמת
משוגע", אומר חברו אלון שלו, לשעבר עורך "ידיעות אחרונות", שהיה סגנו
של טורבוביץ לענייני תקשורת בדסק"ש (דיסקונט השקעות). "מה חסר לבן
אדם שכל הסקטור הפרטי מחזר לפתחו והוא חי חיים שלווים בחיק משפחתו
שהוא מחליט להכניס את ראשו לתוך הקלחת הזאת?"



וטורבוביץ לא סתם נדחף לתפקיד בעל כורחו, הוא ממש חושק בו, למרות
שברור שהכנסותיו, פרטיותו ושלוות רוחו ייפגעו אם ימונה. כוח המשיכה
והאתגר המקצועי הכרוך בתפקיד שמאפשר לעצב את הנורמות המשפטיות של
ישראל כה גדולים, שלאיש כמו טורבוביץ קשה להתנגד.



שמו של טורבוביץ כמועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה עלה לראשונה לפני
כחודש. בהתחלה זה נראה כספין תקשורתי. המועמד המוביל היה אז עו"ד אלי
זוהר, ידידו של שר המשפטים יוסף לפיד. במשך זמן מה נראה שהתפקיד מונח
בכיסו של זוהר, אם רק ירצה בו. זוהר רצה. אחר כך החלו להישמע
הסתייגויות, אמרו שלזוהר יש יותר מדי חברים וקשרים, ואז הוזכר שמו של
טורבוביץ, גם הוא מועמד של לפיד, וזוהר הסיר את שמו מהרשימה. לפיד
אומר שזוהר הסיר את מועמדותו "בגלל חשש לניגוד אינטרסים". טורבוביץ
נשאר המועמד המוביל.



מרגע שלפיד הודיע על תמיכתו בטורבוביץ ואחרי שהתברר שגם ראש הממשלה
תומך במינוי נוצרה סביב טורבוביץ מחלוקת. אמנם ברמה האישית הוא ראוי
מאוד לתפקיד, אומרים גם המקטרגים, אבל מוסיפים שהוא חסר ניסיון משפטי
מובהק, במיוחד בתחום הפלילי; הוא אינו סמכות משפטית מהמעלה הראשונה;
הוא מגיע מהסקטור הפרטי של בעלי ההון ולשם יחזור בתום תקופת כהונתו;
היושרה שלו אינה מוטלת בספק, אבל הוא עשיר מדי. בעסקה אחת שהוא עשה
השנה, מכירת אי-די-בי של משפחת רקנאטי לנוחי דנקנר תמורת 434 מיליון
דולר, הוא גרף דמי תיווך של 22 מיליון שקל.



ד"ר יובל אלבשן, מנהל המרכז לזכויות האדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה
העברית, אינו מכיר את טורבוביץ אישית, אבל מתנגד למינויו ברמה
האידיאולוגית. הארגונים החברתיים שאלבשן נמנה עם הנהגתם עשו עבודת
מחקר זוטא, עברו על קטעי ארכיון, חיפשו אצל טורבוביץ השקפת עולם
ומצאו לדעתם אדם שמאמין בליברליזם קיצוני. "הוא מאמין שהמדינה צריכה
להיות כמו שומר לילה", אומר אלבשן, "לא רואים אותה ולא מרגישים,
כלומר מינימום מעורבות בחיי האזרחים. גם פירוק המונופולים, שהוא עשה
בתפקידו כממונה על הגבלים עסקיים, מקורו ברעיון שהשוק החופשי פותר
הכל. תחרות ומינימום מעורבות של הממשלה. זה טוב לממונה, אבל לא מתאים
לכס היועץ המשפטי".



למה לא?



"היועץ אמור להתערב והרבה, בכל הפעולות, גם של הרשויות וגם של בעלי
ההון. מינימום מעורבות זה תרגום משפטי למקסימום הפרות של זכויות אדם
ומקסימום אנשים שהמדינה לא מגינה עליהם. האידיאולוגיה הזאת מסוכנת
לתפקיד הזה. הוא אמור לעמוד מול רשויות השלטון וגורמי כוח שהיום הם
בעלי ההון, ולהתערב ולהגן על האינטרסים של האזרח הקטן. תפקיד היועץ
המשפטי הוא לגרום לאיזונים ובלמים בתוך הרשות הממשלתית. ברגע
שטורבוביץ, עם השקפה תואמת-נתניהו, יגיע לתפקיד - איבדנו את הבלמים
והאיזונים, זה החשש הגדול שלנו. נחוץ שם אדם בעל רגישות אנושית. יועץ
משפטי הוא הגורם האחרון שאפשר להגיע אליו, גם לפנים משורת הדין. הוא
אחת מהשיניים המרכזיות בשבילנו, בפה שרובו נטול שיניים".



מבין הטענות הרבות כלפיו שמגיעות גם לאוזניו, שתיים מכעיסות את
טור