באסיפת בעלי המניות של חברת הולינג'ר, המוציאה לאור של העיתון "ג'רוזלם פוסט", בחודש מאי בניו יורק היה קונרד בלק זחוח. בלק, המנכ"ל, יו"ר ובעל מניות, הגיע עם אשתו, העיתונאית השנונה והיפה ברברה עמיאל, הפריח נשיקות לעברו של דונלד טראמפ (וחברתו הדוגמנית) ואמר לבעלי המניות שכל הדיבורים על בחישה בכספי החברה מצוצים מהאצבע. "האם אני נותן את התחושה שאני מודאג?" הוא שאל את כתב "פורצ'ן" שהתלווה אליו. "אני לא".
ביוני הוא פירסם ב"גרדיאן" מכתב. להולינג'ר אין שום צורך למכור נכסים, הודיע. בספטמבר עדיין נשמע בטוח בעצמו. "אתה יכול לשאול את השאלה באלף דרכים שונות", הוא כתב בדוא"ל לעיתונאי ה"נשיונל פוסט" הקנדי, העיתון שהקים בעצמו ונאלץ לבסוף למוכרו, "בסופו של דבר תהיה חייב לקבל את העובדה שבהולינג'ר כולם התנהגו בצורה נאותה".
בשבוע שעבר פרש בלק, בן 59, מתפקידו כמנכ"ל הולינג'ר. איתו פרשו שלושה בכירים נוספים, בעקבות חקירה פנימית שמצאה שהם לקחו מיליוני דולרים מקופת החברה ללא אישור מועצת המנהלים. הרשות לניירות ערך האמריקאית מבצעת בימים אלה חקירה משלה שתיגמר בעוד כחודש. בלק, שבגיל 33 כונה "נער הפלא של עולם העסקים הקנדי" ורק לפני ארבע שנים היה המו"ל השלישי בגודלו בעולם, עם 400 עיתונים, יתרכז בחודשים הבאים בחיפוש קונים ל-144 העיתונים שנותרו בשליטתו, ביניהם "ג'רוזלם פוסט".
ב"ג'רוזלם פוסט" המומים. "אף אחד מהולינג'ר לא דיבר איתנו", אומר בראט סטיבנס, העורך. "זה נחת עלינו בהפתעה. הבנו שיש בעיות אבל לא תיארנו לעצמנו שזה יוביל לפרישה של ההנהלה הבכירה. אנחנו מצפים לראות מה יקרה ומי יקנה את העיתון". אחת האפשרויות היא שהעיתון יימכר לתום רוז, הנציג של הולינג'ר בירושלים. רוז סירב להגיב ואף טרק את הטלפון.
יחד עם זאת, אחרי 14 שנים בשליטת הולינג'ר לא נתפשת העברת הבעלות ב"ג'רוזלם פוסט" כאירוע מדאיג. "יותר גרוע ממה שהיה לא יכול להיות, אנחנו שמחים שהסיוט הזה יגיע לקיצו", אומר חבר הנהלת העיתון. מאז שבלק קנה את ה"פוסט", באפריל 89', התחלפו שבעה עורכים ושלושה נציגים של הבעלים, עשרות עובדים פוטרו ופרשו, המשכורות קוצצו והתפוצה ירדה מ-25 אלף עותקים ב-88' לכ-16 אלף עותקים היום. בשנים האחרונות העיתון סובל מהפסדים והאווירה קשה. עיתונאים ועורכים מתארים את המערכת כ"סדום ועמורה". "הפיטורים המאסיוויים הם ממש אמבטיית דם", אומרת עיתונאית בעילום שם. "זה, ביחד עם הבוז המוחלט לעיתונאים והיחס אלינו כאל פועלי צווארון כחול, הפכו את העבודה ב'ג'רוזלם פוסט' לבלתי אפשרית".
זה פשוט חוסר מזל, אומר בשיחת טלפון ממונטריאול קנת וייט, שהיה עורך ה"נשיונל פוסט" הקנדי כשהיה בשליטת בלק ונשאר חבר קרוב. "אני מאוכזב בשבילו. כל כך הרבה שנים הוא השקיע כדי לבנות את האימפריה הזאת וכעת הוא מאבד את זה. אין סליחה לשגיאה שהוא עשה, אם הוא עשה את מה שמייחסים לו. הוא היה צריך להיות זהיר יותר".
לאנשים מסוגו אין מגבלות של כוח, הם רוצים הכל ופועלים על פי כללים אחרים, אומר בשיחת טלפון מלונדון פיטר ניומן, כתב השבועון הכלכלי הקנדי "מקלין'ס" שכתב לפני עשרים שנה ביוגרפיה על בלק. "דיברתי איתו לאחרונה. הוא דיבר בשחצנות, אמר שהטענות נגדו הן תעמולה של מי שמנסים להפיל אותו והיה בטוח שהוא יצליח להחלץ". הוא
אחד מאותם מנהלים שקובעים הכל, גם כמה כסף הם משלמים לעצמם, כותב בדוא"ל העיתונאי ריצ'רד סיקלוס, שלפני שמונה שנים כתב גם הוא ביוגרפיה על בלק. "החברה פשוט תמכה באורח חייו המפואר".
המעמד מפיל
לבלק יש תיאבון רב לעושר ולסמלי מעמד, אומר אחד מחבריו, והצורך הכפייתי בהפגנת הסטאטוס הוא שגרם לנפילתו. במשך שנים ניסה בלק לזכות בתואר אצולה אנגלי. מרגש אותו להיות חלק מבית הלורדים - המקום שבו ד'יזראלי נאם, כתבה אשתו, עמיאל, יהודייה אנגלייה, לשבועון "מקלין'ס". זו ההזדמנות שלי להיות מחוקק, הסביר בלק.
באוקטובר 2001 הוא אמנם קיבל את התואר "לורד בלק של קרוסהרבור", על שם האזור בלונדון שבו שוכנים משרדי "דיילי טלגרף" שנמצא בשליטתו, אבל הדרך לבית הלורדים היתה מייגעת. ב-1999 נרמז לו שיש סיכויים שהוא יקבל תואר לורד. בלק מיהר לבקש אזרחות אנגלית. בתוך יומיים, בעזרת קשריו, החזיק גם בדרכון בריטי מלבד הקנדי. אבל אז התברר שיש מכשול רם יותר בדרך לבית הלורדים: ראש ממשלת קנדה, ז'אן קרטיין, הודיע לטוני בלייר, שהכניס את בלק לרשימת המועמדים, שהוא מתנגד למתן תואר אצולה לאזרח קנדי. קרטיין הפעיל תקנה בת 80 שנה, הצהרת ניקל, האוסרת על אזרחים קנדים לקבל תוארי אצולה אנגלים. בלק רתח מזעם. "ראית מה הבן זונה עשה?" סיפר וייט שבלק שאל אותו בשיחת טלפון לילית. הטלפון הבא היה לקרטיין. אני דורש שהבעיה תיפתר תוך 48 שעות, אמר. קרטיין לא התרגש. תבוא בטענות לטוני בלייר שמסרב לתת לך את התואר ולא אלי, הוא השיב.
בלק יצא למלחמה. הוא תבע את קרטיין בסכום של 25 אלף דולר בטענה שהמעשה
שלו גרם לו מבוכה ציבורית רבה. בכתב התביעה בבית המשפט הקנדי הוא טען
שקרטיין השתמש לרעה בכוחו כראש ממשלה. העיתונות ליגלגה. לתבוע מישהו
על שגרם לך מבוכה ציבורית רבה זה כשלעצמו מבוכה ציבורית, נכתב ב"ניו
יורקר" בדצמבר 2001. העיתונים הקנדיים כינו את בלק "לורד כמעט"
ו"לורד עוד מעט". גם בית המשפט לא התרשם מטיעוני הקיפוח הרגשניים של
בלק, שהביא רשימה של קנדים שזכו לפניו בתוארי אצולה, ודחה את התביעה
אף מבלי לשמוע עדויות. כל שאלה הנוגעת למניע של ראש הממשלה צריכה
לידון בפרלמנט ולא בבית המשפט, קבע בית המשפט הקנדי.
בלק עירער ונדחה. יועציו המשפטיים הבהירו לו שאם הוא רוצה תואר אצולה
אנגלי, הוא חייב לוותר על אזרחותו הקנדית. אף שהצהיר כמה פעמים שהוא
לעולם לא יוותר על האזרחות הקנדית, אחרי שערעורו נדחה הגיע בלק
למסקנה שתואר אצולה חשוב יותר מדרכון קנדי. "30 שנה אני מתנגד למדיניות שגרמה לאלפי קנדים משכילים ומוכשרים לעזוב את ארצם מדי שנה", הוא הודיע. "זה אך טבעי שכעת גם אני אצטרף לפ
נפל מהכסא של נפוליאון
שרה ליבוביץ דר
28.11.2003 / 12:26