השערוריות והחקירות לא פגעו ברווחי וול סטריט

האנשים הטובים במורגן סטנלי מיוסרים. אחרי שבתחילת 2003 אילץ התובע הכללי הנמרץ של ניו יורק, אליוט שפיצר, את וול סטריט לשלם 1.4 מיליארד דולר בגין פרסום המלצות מוטות, בנק ההשקעות הקפדני מכולם נדרש לשלם כעת 50 מיליון דולר בחשד להונאה בשיווק קרנות נאמנות. נראה כי גם בנקים שהמוניטין שלהם כמעט לא הוכתם, נגועים בניגוד עניינים, תמריצים מעוותים וחמדנות.



אין פלא כי הם פועים כשה תמים כשהרשויות הפדרליות מפנות את אור הזרקורים לפינות האפלות ביותר של פעילותם. אך נראה כי תשומת הלב הזו אינה פוגעת בהם קשות. אכן, הרווחים מחזיקים מעמד היטב. התאחדות תעשיית ני"ע בארה"ב (SIA) מעריכה כי ב-2003 ירוויחו הבנקים להשקעות בוול סטריט 22.5 מיליארד דולר - יותר מפי שלושה מרווחיהם ב-2002 ואף יותר מהשיא ב-2000, אז הרוויחו 21 מיליארד דולר.



ב-2003, מעריכה חברת הייעוץ מרסר אוליבר ויימן כי התשואה על ההון של הבנקים תהיה כ-20% - כמעט פי שניים מב-2002, ורק מעט פחות משיא של 24% ב-2000 (ראו תרשים). מאז התפוצצות הבועה לא חלפה שנה אחת שבה הבנקים להשקעות כקבוצה הפסידו כסף. משקיעים שצפו בשנים החולפות בזעם בצגי הבורסה האדומים מירידות ובשערוריות בוול סטריט, לבטח ינשמו כעת לרווחה.







הבנקים זקפו את הרווחים האלה לזכות שוק האג"ח הפרי, שנלווה לשוק המניות הדובי. עם זאת, עדיין לא ברור כמה ימשיכו הבנקים להרוויח משוק האג"ח לאחר שהריבית ירדה לתחתית. הבנקים גם קיצצו את ההטבות והבונוסים (החלק הארי בהוצאותיהם), וצימצמו את כוח האדם באכזריות שווה, ועתה הם קוצרים את הרווחים.



בסוף שנות ה-90, גרמה וול סטריט להוליווד להיראות כמו מודל לחסכנות. באותה עת, האנליסטים הטובים (אלה שסייעו לבנקאי ההשקעות להרוויח) השתכרו מיליוני דולרים. מאז 2000, ניצלו הבנקים את ההזדמנות להיפטר מרבים מהם, וכעת, כאשר תפקידם מעורר מהומה, מנצלים כמה בנקים את ההזדמנות למזער עוד יותר את חטיבות המחקר. מספר האנשים המועסקים בתעשיית ניירות הערך בניו יורק - מדד הגיוני לאכזריות - ירד ב-41 אלף איש מהשיא ל-176 אלף עובדים, לפי נתוני SIA.



יתר על כן, ההכנסות לא ירדו בחדות כפי שציפו רבים. להיפך, עם ההתאוששות בשווקים הפיננסיים, הם החלו להתאושש. להערכת מרסר אוליבר ויימן, ב-2003 יסתכמו הכנסות של תעשיית בנקאות ההשקעות העולמית ב-200 מיליארד דולר, קרוב לרמתן ב-2000 ויותר מפי שניים בהשוואה ל-1993.



בנוסף, בחרו בנקים להשקעות רבים להגדיל את ההימור שלהם על הכסף של בעלי המניות. בתחילת נובמבר אמר המנכ"ל החדש של סיטיגרופ, צ'רלס פרינס, כי הוא מעוניין להגדיל הנכסים של הבנק בתיק ההשקעות שלו (נוסטרו). ניתן לאמוד את היקף הפעילות הזה על פי העלייה בהיקף הכספים שמפנים הבנקים לנטילת סיכונים. "ערך בסיכון", נתון מספרי המשמש את ההנהלה והרשויות להערכת כושרו הפיננסי של הבנק לכיסוי סיכונים שנטל, תפח כמעט אצל כולם. הוא גדל ביותר מפי שניים בגולדמן סאקס, שלמרות המוניטין המצוינים שלו נחשב כיום בוול סטריט ללא יותר מקרן גידור עם פעילות בנקאות השקעות קטנה.



בפועל, נפח המסחר בתיק ההשקעות של הבנקים גדל זה כמה שנים. מנהלי הבנקים אמרו כי נמנעו מלהגדיל את ההשקעות בתיק העצמי, מאחר שמשקיעים הביעו חוסר שביעות רצון מהתנודתיות של הרווחים בפעילות זו ומאחר שניתן ליהנות מחשיפה דומה אך זולה יותר באמצעות השקעה בקרנות גידור. סנדי וייל, קודמו של פרינס, אף סגר את החטיבה המנהלת את תיק ההשקעות של הבנק לפני חמש שנים, מאחר שסבר כי היא מסוכנת מדי; הוא השקיע את כספי הבנק בקרן גידור שהקימו הסחרנים שלו. בנקים אחרים העדיפו פשוט לשנות את שמה של החטיבה אך לא לשנות את פעילותה.



מדוע הבנקים שבים ליטול סיכונים גדולים? סיבה אחת, סוד ידוע בבנקים, היא שהפעילות הזו משפרת את היחס בין ההכנסות להוצאות, מכיוון שאינה דורשת כוח אדם רב. סיבה נוספת היא שהבנקים השתפרו במשחק, אף שרבים מהסחרנים הכוכבים שלהם עזבו כדי לפתוח קרנות גידור עצמאיות. פעילות ניהול הסיכונים השתפרה, וייתכן כי זו הסיבה שהבנקים לא נכוו בתחילת 2003 כאשר החל הטבח בשוקי האג"ח, כפי שנכוו בהתמוטטות הקודמת של מחירי האג"ח ב-1994.



הסיבה השלישית עשויה להיות המדאיגה ביותר עבור בעלי המניות של הבנקים להשקעות: הרווחיות בחטיבות אחרות יורדת במהירות דומה למהירות שבה צומח נפח הפעילות. בעשור החולף צמח נפח הפעילות ב-15% בממוצע שנתי, אך ההכנסות צמחו ב-7% בלבד. הרווחיות בפעילות האג"ח כמעט אפסית. בפעילות המניות והנגזרות היא צונחת, וכך גם בפעילות המיזוגים והרכישות וההנפקות הראשונות לציבור (IPO), שבה באופן מסורתי גובים הבנקים 7% מהסכום שגויס.



פיטורי אנליסטים ועובדים יקרים אחרים היא רק דרך אחת שבה יידרשו לצעוד בנקים להשקעות כדי לחסוך כסף. דרך קשה יותר תהיה שימוש יעיל יותר בטכנולוגיה. הדבר עלול לאיים על פעילות בנקים להשקעות, שבשורה התחתונה אינם משמשים יותר ממתווך בין משקיע להשקעה. רבות מהמשימות, כמו עבודה משרדית, מסחר ומכירות, ניתנות לביצוע בעלות נמוכה יותר על ידי מכונות. ההשקעה בטכנולוגיה הרקיעה שחקים. למרות הקיצוצים בהוצאות, תעשיית ההשקעות בארה"ב מעסיקה כיום כ-250 אלף איש יותר מבעשור הקודם.



אפילו הבנקים עצמם מודים כי לא השקיעו כראוי בטכנולוגיה. בסוף שנות ה-90 הם הכפילו את מספר הסחרנים ואנשי המכירות במקום להחליפם. יתר על כן, מנכ"לים של בנקים היו באופן מסורתי התומכים הנלהבים ביותר בהשקעה בטכנולוגיה, ולא שומרי סף, אך חלק ניכר מההשקעה נותב לילדי הפלא שעשו את הכסף.



בנקים מנסים כעת לתעל את ההשקעה בטכנולוגיה באופן חכם יותר, בין השאר על ידי העברת משרות טכנולוגיית מידע (IT) למדינות כמו הודו. שם, אומר מנהל באחד הבנקים הגדולים, המתכנתים "זולים יותר, ובעלי הכשרה ויכולת טובות יותר". אך השקעה חכמה יותר דורשת מהבנקאים לעבוד באופן הדוק יותר, והמשמעות היא כי בנקים ייאלצו לעשות דבר מה באשר לבעיה המורכבת: תמריצים.



למרות קיצוץ ההטבו