בית המשפט המחוזי אישר פסק בורר של מאיר שמגר שדחה תביעת מחלקי חלב נגד חברת תנובה

בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר השבוע פסק בורר של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, אשר דחה תביעה לפיצוי בסך כ-300 מיליון שקל שהוגשה נגד תנובה על ידי קואופרטיב מפתח.



תנובה ניתקה את הקשר המסחרי עם הקואופרטיב לאחר 37 שנים, שבהן עסק בהפצת מוצריה באזור הצפון. סגנית נשיא ביהמ"ש המחוזי, השופטת רות שטרנברג-אליעז, דחתה את הבקשה ואת כל הטענות של קואופרטיב המחלקים, בהסתמכה על קביעותיו של הבורר שמגר.



קואופרטיב מפתח טען, באמצעות עו"ד אלכסנדר ספינדר, כי הוא זכאי לפיצוי מכיוון שחבריו שילמו בעבר כסף עבור קניית קווי חלוקה שהפכו לרכושו. כמו כן טען הקואופרטיב לפיצוי לאור העובדה שתנובה שילמה בעבר סכומים למחלקים שעמם הופסק הקשר המסחרי.



תנובה, שיוצגה בבוררות על ידי עוה"ד איתמר ענבי וכרמית פלד ממשרד ש. פרידמן ושות', טענה כי אין יסוד לטענת הקואופרטיב, שלפיה היו לו זכויות קנייניות בקווים שבהם חילק את מוצרי תנובה, וכי לא מגיע לו פיצוי כלשהו בגין הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.



שמגר דחה את התביעה וקבע, בעקבות פסקי דין של בית המשפט העליון, כי "קו חלוקה" אינו קניין במובן של נכס. שמגר ציין כי כאשר הסכם בין שני גורמים עסקיים מגיע לסיומו - אין זכות לפיצוי כלשהו, אלא אם הוסכם אחרת.



בהתייחס לאיפיון המשפטי והכלכלי של זכות המחלקים, קבע שמגר כי תשלום סכום כסף על ידי מחלק לזה שקדם לו אינו מקנה למחלק ששילם זכות לפיצוי מתנובה בסיום ההתקשרות. לדבריו, מדובר בהשקעה כספית שאינה שונה מהשקעה כספית בעסק, בתעשייה, בחנות או ברכישת זכות סטטוטורית, כגון "מספר ירוק". שמגר קבע כי "השקעה היא בגדר הימור כלכלי. יש והיא נושאת עימה רווח ויש ואינה נושאת רווח, ומי שהשקיע את כספו ברכישת חנות אינו יכול להלין על מי שמכר לו את הזכות, אם לא קיבל הסכמת המוכר לביטוח ההשקעה".



עם דחיית תביעתו פנה הקואופרטיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבורר. השופטת שטרנברג-אליעז קבעה כי אין בסיס לטענות הקואופרטיב כאילו הבורר לא הכריע בטענה מן הטענות שהועלו בפניו.



השופטת דחתה את הטענה כי יש לבטל את פסיקת הבורר מחמת עיוות דין. השופטת קבעה כי רק כאשר פסק בורר מנוגד לתקנת הציבור יש עילה לביטולו. היא חייבה את הקואופרטיב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל לתנובה. (הפ 1037/03)