פרופ' אמיר ברנע בחוות דעת לביהמ"ש: לשלמה אייזנברג לא נוצר רווח מעסקת ערד

היום מתקיימת בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופטת רינה משל-שהם ישיבת הטיעונים לעונש בתיק בו הרשיעה השופטת לפני כחודשיים את אנשי העסקים שלמה אייזנברג והרי ספיר בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והכללת פרטים מטעים בתשקיף בפרשת ערד.



העבירות בהן הורשעו השניים נוגעות לעסקת בעלי עניין שבמסגרתה ביקשו בעלי השליטה בערד, חברת אג"ש (איזנברג, גזונטהייט שפיצר - א.ה), למכור האחזקות בחברת ישרס לערד במחיר הגבוה בהרבה ממחיר השוק.



הדרך בה ביקשו בעלי השליטה לעשות זאת היתה באמצעות הנפקת זכויות בערד, שבמסגרתה היו אמורים בעלי השליטה לשלם בעבור המניות הנוספות שיקבלו במניות ישרס שבידיהם. הערכת שווי קבעה תג מחיר לישרס הגבוה פי 2 מהונה העצמי של ישרס באותה תקופה וכפול משווי השוק שלה. הערכת השווי שנערכה אז ע"י משרד דן טהורי קבעה כי שוויה של ישרס עומד על כ-168 מיליון דולר.



במסגרת הטיעונים, הגישו פרקליטיו של אייזנברג, עוה"ד דוד ליבאי וליפא מאיר, חוות דעת כלכלית מטעמו של פרופ' אמיר ברנע שמטרתה להזים את הקביעה של הפרקליטות כי חברת אג"ש הרוויחה מעסקת ערד כ-107 מיליון שקל.



ברנע קבע כי הפרקליטות טעתה בחישוב הרווח שהפיק אייזנברג, וכתוצאה מכך - גם ההפסד שספג ציבור בעלי המניות בערד, לפי שיטת החישוב של הפרקליטות, היה מוטעה.



ברנע טוען בחוות הדעת כי הפרקליטות טועה בכך שחישבה את הרווח של אייזנברג במונחי שווי שוק.
לטענתו, השיטה הנכונה לחישוב הרווח שנבע לקבוצת השליטה, וכנגזר מכך לאיזנברג, אינו לפי שווי השוק בבורסה אלא לפי השווי ההוגן של החברה - שוויה של החברה על פי הערכות השווי שנערכו לה בצירוף פרמיית שליטה.



ברנע מציין בחוות דעתו כי "על פי גישת התביעה רק מחיר השוק הוא מחיר הוגן. גישה זו מתעלמת מאפשרות ריאלית בה, מסיבות שונות, מחיר השוק מטה את השווי ההוגן של נכסים".



ברנע מוסיף כי מרובים הם המקרים בהם מוכרים נכסים לחברות ציבוריות בשווי שונה משווי השוק כאשר הערכות שווי מלוות מכירות שכאלה. ברנע מציין כי למיטב ידיעתו, לא הועלו השגות על הערכת השווי של טהורי שליוותה את מכירת מניות ישרס לערד.



בנוסף, אומר ברנע כי יש לקחת בחשבון שרכישת המניות של ישרס לערד מעניקה לערד שליטה בחברה, ולכן יש לקחת בחשבון את פרמיית השליטה שנקבעה במקרה זה על כ-6% משוויה של ישרס. ברנע מציין כי מדובר בשווי שליטה מקובל בשוק.



ברנע מוסיף כי גם אם מסתמכים על שיטת החישוב של הפרקליטות להיווצרות הרווח וההפסד, הרי הפרקליטות טעתה בביצוע החישוב, שכן היא חישבה את הרווח שנוצר לבעלי השליטה גם על חלקם בבעלות בערד בטרם ביצוע העסקה.



ברנע טוען כי לא ייתכן שמשקיע ירוויח ממכירת נכס שלו לעצמו - ובמקרה הזה ממכירת אחזקותיו שלו בישרס לחברת ערד שבבעלותו. המדובר למעשה בהעברת סכומים מכיס לכיס, שאינה יוצרת רווח אמיתי.



ברנע מציין כי בשל כך לא ניתן ליישב את ההפסד שנוצר לציבור בגין העסקה, שלטענת הפרקליטות עומד על 107 מיליון שקל (הרווח שהפיקה קבוצת אג"ש)אם אחזקות הציבור בערד ביום העסקה עמדו על 17.5 מיליון שקל בלבד. "גם אם העסקה, באופן היפוטתי, גרמה לדילול של הציבור לאפס, הרי שההפסד מוגבל לשווי אחזקות הציבור ולא מעבר לכך", אומר ברנע. לטענתו, ההפסד שנגרם לציבור עומד על כ-10 מיליון שקל בלבד. ברנע מציין כי לפי חישוב זה מדובר בעשירית מהסכום שנקבע ע"י התביעה, אך חוזר ומדגיש כי גם הפסד זה לא קיים במידה וצורת החישוב היתה בהתאם להערכת השווי של טהורי בתוספת פרמיית השליטה.