קליין: "איננו מייחסים משקל רב ליעד אינפלציה שנתי - היעד המשמעותי יותר הוא השגת יציבות מחירים לאורך זמן"

"לאפשרות שבשנת 2003 תירשם שוב סטייה מיעד האינפלציה ובמדד המחירים תירשם ירידה יש בעינינו משקל קטן מאוד בהשוואה לאמון שצריך להיות לציבור בכוונת בנק ישראל להחזיר את האינפלציה לטווח של 1%-3% לאורך זמן", כך אמר נגיד בנק ישראל, דוד קליין, במסגרת יום עיון של אגף התקציבים באוצר.



הנגיד, שכותרת דבריו היתה "יעדים כמכשירי מדיניות", התייחס בהרחבה להחטאת יעד האינפלציה השנתית בידי בנק ישראל שמתרחש כמעט מידי שנה ומעורר ביקורת חריפה על המדיניות המוניטרית מצד בכירים במשק. "אסור להכניס את יעד המחירים לסד של שנים קלנדריות", אמר קליין, "זה ההבדל המשמעותי בין יעד האינפלציה שקובעת הממשלה שנקוב במונחים שנתיים, לבין יעד רחב ואמיתי יותר של יציבות מחירים המוגדר לאורך זמן".



קליין הדגים עד כמה לא רצינית ההתייחסות ליעד האיפלציה השנתי כאל ערך מקודש: "ב-2002, אחרי מחצית שנה ראשונה של עליית מחירים בשיעור של 6%, לא העלנו את הריבית מעבר ל-9.1% רק בכדי לנסות ולקבל ירידת מחירים של 4% - כדי להגיע ל-2% (אמצע היעד לאותה שנה)". קליין הסביר שגם השנה לא התייחס ליעד הקלנדרי של האינפלציה כאל ערך עליון, למרות סדרת המדדים השליליים. לכן לא הוריד את הריבית בשיעור חד יותר במחצית השנייה של 2003, כדי לתמוך בעליית מחירים מלאכותית שתביא את המשק ליעד השנתי. קליין הזכיר כי הורדות או העלאות חדות בריבית - רק כדי לשמור על היעד הקלנדרי של המדד - יגרמו זעזועים פיננסיים, שפוגעים באמון הציבור ומזיקים ליעד ארוך הטווח והחשוב יותר של יציבות מחירים.



לדעתו של קליין, גם היעד השני אליו מחוייבת ההנהגה הכלכלית - שמירת שיעור הגירעון ביחס לתוצר - אינו מטרה בפני עצמה. זהו אמצעי להשגת היעד האמיתי, שהוא הורדת החוב הממשלתי ביחס לתוצר. מאחר שהחוב הממשלתי נמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה והוא גבוה מאוד ביחס למקובל בעולם, היעד צריך להיות ארוך טווח. כשנגיע ליחס חוב סביר, טען קליין, אפשר יהיה לדבר על שימוש בגירעון הממשלתי ככלי מדיניות אנטי מחזורי בימי מיתון.



קליין קרא לממשלה לאמץ שלושה יעדים כלכליים נוספים: היעד הראשון הוא הדבקת הפיגור הרב שקיים בתחום ההשקעות בתשתית. יעד כזה מחייב הקמת מטה בין תחומי שיפעל בכפוף לקבינט החברתי-כלכלי, שיקבע כמה יש להשקיע בתשתית בכל אחת מחמש השנים הבאות ובמה, וכן עיצוב תפישה מימונית המתאימה לפרויקטים ארוכי טווח.



היעד השני הוא הדבקת הפער שלנו מול העולם בשיעור התעסוקה של המשק, שהינו נמוך מאוד כיום. אמנם קיימות שלל תוכניות ממשלתיות לטיפול בנושא זה, אך קליין סבור שקביעת יעד רשמי יביא למדיניות ברורה ותכליתית יותר שתקדם אותנו לשיעור התעסוקה המקובל במערב.



היעד השלישי הוא צמצום מימדי העוני. הנגיד מציין כי המדיניות החברתית כפי שנוהלה במשך שנים הגיעה לסוף דרכה כבר בסוף העשור הקודם. החקיקה הפרטית הבלתי מרוסנת והשינוי במדיניות הקצבאות של הממשלה, למרות שהתחייבו בלחץ הנסיבות הכלכליות, החמירו את העוני במידה ניכרת.



לדעתו של הנגיד, לצורך קידום עניין זה יש לקבוע עמדה בקשר לסל המוצרים המינמלי ששוויו הכספי יוגדר כקו העוני. בנוסף, יש לפעול להגדלת בסיס המידע על הכנסת המשפחות במשק כדי לבחון את השפעתם האמיתית של המכשירים בהם משתמשת הממשלה להשגת היעד של צמצום העוני, דוגמת החזרי מס וקצבאות למיניהן.