חברה קיבלה מענק על פי חוק המו"פ, נקלעה לקשיים ונכנסה להליכי פירוק אשר במסגרתם נמכר קניינה הרוחני לחברה אחרת. האם החברה הרוכשת ממשיכה לחוב בתשלום התמלוגים למדען הראשי?
שאלה תקדימית זו עמדה במרכז החלטתה שנתנה לאחרונה שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך בעניינה של חברת פרו-לייזר, שעסקה בפיתוח מערכות אוטומציה לייצור והשלמת הליך הרכבת משקפי ראייה.
פרו-לייזר הונפקה בשנת 1998 בבורסה היורו בבלגיה וגייסה שם 6 מיליון דולר וכשנה מאוחר יותר ביצעה הנפקה נוספת. בשנת 2001 רכשה חברת בוכמן הגרמנית 51% ממניותיה של פרו לייזר תמורת כ-6 מיליון דולר, אך הדבר לא עזר לחברה שנקלעה לקשיים ובמארס 2002 הוגשה בקשה לפרק את החברה בגין חובות של כ-8 מיליון שקל.
במסגרת הלכי הפירוק מכר המנהל המיוחד שמונה לחברה, עו"ד ישראל ברנשטיין את קניינה הרוחני של פרו-לייזר, לחברה בת שלה תמורת 320 אלף יורו.
המדען הראשי, שהעניק לחברה מענק של כ-836 אלף דולר, התנה את הסכמתו למכירה בכך שהידע הרוחני יישאר בישראל וכי החברה הרוכשת תחויב בתשלום התמלוגים מההכנסות העתידיות של מכירת המוצר על פי חוק המו"פ, כפי שהיתה מחוייבת בהם פרו-לייזר. המדען אף רמז לכך שכשלונה של החברה לא נבע ממהלכים עסקיים שגויים, אלא ממעשי תרמית או קנוניה שמטרתה להתחמק מתשלום התמלוגים.
המנהל המיוחד דחה את טענות המדען בעניין, וציין כי התנגדותו תמנע את המכירה ותביא להפסדי עתק לנושיה ובכללם למדען הראשי.
המנהל המיוחד טען עוד כי ההגבלות על פי חוק המו"פ בעניין מכירה חלות רק כאשר מדובר במכירה של החברה, שקיבלה הטבות כל עוד היא 'חיה'. במקרה בו מדובר בחברה שבפירוק יחולו דיני הפירוק שיגברו על חוק המו"פ. המנהל המיוחד טען עוד כי התליית המכר בתשלום תמלוגים עתידיים עולה לכדי העדפת נושים אסורה.
השופטת ורדה אלשיך, שנדרשה לשאלה, מקבלת את עמדת המדען הראשי. השופטת מציינת כי מניתוח הסיטואציה המשפטית ברור שכאשר נמכרת חברה פעילה שזכתה למענקים מהמדען במהלך העסקים הרגיל, המכירה חייבת באישור המדען הראשי והחברה הרוכשת חייבת בתשלום תמלוגים.
אלשיך מציינת כי במקרה של פירוק, עולה השאלה מה מעמדה של המדינה כנושה. ברגיל אומרת אלשיך הטלת חובת תשלום על חברה הרוכשת אחרת במסגרת הליכי פירוק כמוה כהעדפת נושים שתתאפשר רק במקרה וקיימת הוראת חוק ספציפית בעניין.
בעניין זה קובעת אלשיך כי סעיף 47 לחוק המו"פ הדן במצב בו חברה נכנסת למצב של חדלות פירעון קובע שני דברים: הראשון הוא שמועד התגבשות החוב למדינה במצב שכזה הינו לפני מועד צו הפירוק, והשני הוא כי למדינה קדימות בקבלת התמלוגים מתוך הכנסות שיתקבלו לאחר מתן צו הפירוק וזאת על פני נושים אחרים. מאחר שמדובר בדין ספציפי הוא גובר על הדין הכללי הקובע את סדר העדיפות של הנושים בעת פירוק החברה.
שאלה נוספת לה נדרשת אלשיך הינה האם החובה לשלם את התמלוגים העתידיים למדינה חלה רק על הכנסות שהתקבלו אחרי צו הפירוק לקופת הפירוק, או שמדובר גם בהכנסות העתידיות שתקבל החברה הרוכשת.
בעניין זה אומרת אלשיך כי הסוגייה הזו אינה מוסדרת בחקיקה אך פרשנות ראויה מובילה למסקנה כי כי יש להטיל את החובה לתשלום תמלוגים גם על החברה הרוכשת בהליכי פירוק במיוחד, כאשר מדובר בחברה הקשורה בצורה כזו או אחרת לחברה שפשטה את הרגל ובעלי המניות בשתי החברות זהים.
אשונה, יש לבחון האם קיימת חובת תשלום תמלוגים במצב בו נרכשת חברה במהלך העסקים הרגיל שלה. בהנחה שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית, יהא צורך, בשנייה, לבחון האם דין זהה חל גם כאשר הרכישה נעשית במסגרת הליכי פירוק (והליכי חדלות פירעון בכלל).
"מצב בו המדינה תיקח סיכון ותעמיד מענק לחברה לשם פיתוחו של מוצר, כאשר בסופו של תהליך מענק זה לא יושב למדינה וזאת בדרך של רכישת החברה, יביא למצב לפיו המדען הראשי יציב תנאים נוקשים לאישור כל תוכנית השקעה ואף יתנה על אפשרות רכישה", אומרת אלשיך,"הדבר יביא לפגיעה קשה ביצרנים הזקוקים לאשראי זה הניתן על ידי המדינה".
"חשש נוסף הרובץ במקרה של פטור מתשלום תמלוגים", אומרת אלשיך, "נוגע לעסקה מעגלית - כאשר בעלי המניות במיזם המצויים ברזיו יוכלו להיפטר מחובת תשלום תמלוגים ע"י רכישת החברה בהליכי חדלות פרעון".
רכישה שכזו, אומרת אלשיך, אינה חייבת להיות בהכרח תוצאה של קנוניה של בעלי המניות אלא קיימת גם במצב בו החברה נקלעת לקשיים כלכליים אמיתיים ובעלי המניות מנצלים את המצב לרכישתה".
בסיכומו של דבר אומרת אלשיך כי חובת תשלום התמלוגים חלה גם על החברה הרוכשת במסגרת הליכי הפירוק.
אלשיך בהחלטה תקדימית: חברה הרוכשת חברה המצויה בהליכי פירוק חייבת בתשלום התמלוגים העתידיים על המוצר למדען הראשי
אמיר הלמר
10.12.2003 / 11:12