מחקר של בנק ישראל: הסכמי שכר משופרים של בייגה שוחט ב-1993 הגדילו בצורה חדה את פערי השכר בסקטור הציבורי

זחילת השכר בסקטור הציבורי היתה מוטה בשנים 1992 עד 1999 לטובת בעלי השכר הגבוה, כך עולה מעבודת מחקר שהוצגה בכנס מחלקת המחקר של בנק ישראל, הבוחנת את פערי השכר בשירות הציבורי. דן זכאי מבנק ישראל וצבי זוסמן מהמכללה האקדמית של ת"א מראים במחקרם, הבוחן את פערי השכר בשירות הציבורי, כי במהלך שנות ה-90 פערי השכר בקרב עובדי השירות הציבורי גדלו, בשעה שהפערים של מקביליהם בסקטור העסקי דווקא ירדו.



זוסמן וזכאי מציגים נתונים המורים כי שכרם של אלו בחמישון העליון מבין עובדי הציבור גדל בתקופה שבין 1992 עד שנת 2000 ב-35%, בעוד שכרם של אלו בחמישון התחתון מקרב עובדי הציבור צמח ב-14% בלבד. לשם השוואה מראים השניים כי בסקטור העסקי, כלומר מחוץ לשירות הציבורי, עלה שכר החמישון העליון ב-20% בעוד שכרם של עובדי החמישון התחתון גדל ב-23% בתקופה זו, כלומר הפער בין החמישונים ירד בסקטור העסקי.



שני החוקרים מצביעים כי הסיבה העיקרית לעלייה בפערים נעוצה בעלייה חדה יחסית בתגמול בעלי ההשכלה האקדמאית, הנמצאים בדרך כלל בעשירונים הגבוהים בקרב עובדי השירות הציבורי. כמו כן מצביעים שני החוקרים על עלייה בתגמול של עובדים בכירים העובדים במשרדים מועדפים ובחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים, שגם היא פעלה להגדלת הפערים. מנגד מצביעים זוסמן וזכאי כי דווקא השינויים בשכר הבסיסי פעלו לשם הקטנת הפערים, אך בעוצמה פחותה יחסית למגמות האחרות. מכן עולה המסקנה כי הגדלת הפערים נגרמה בעיקר על ידי תוספות אישיות והטבות מחוץ למסגרת שכר הבסיס.



במחקרם כותבים זוסמן וזכאי כי הפערים בקרב עובדי השירות הציבורי שמרו על יציבות יחסית עד שנת 1993, אז החלו להיכנס לתוקף הסכמי השכר המשופרים אותם השיגו העובדים בזמן ממשלת יצחק רבין, כאשר בייגה שוחט היה שר האוצר. פערי השכר צמחו במהלך השנים 1994-1995, ונשארו ברמתם הגבוהה עד שנת 1999. "הגידול בפער השכר מפתיע לנוכח המדיניות המוצהרת של המעסיק הציבורי ושל ההסתדרות הכללית לשמור על פערי השכר שהיו קיימים ערב העלאות השכר", כותבים השניים.