איש העסקים, גד זאבי, בן 61, הוא בין האנשים העשירים והחזקים במדינת ישראל. מי שהחל את דרכו העסקית באפריקה, חולש היום על עסקים בתחומים נרחבים במדינת ישראל, כולל חברת התקשורת הלאומית, עסקי נדל"ן נרחבים, בעיקר בחיפה, עיר מגוריו, קבוצת כדורגל וחברות היי-טק.
זאבי, נולד בשנת 1939 בקיבוץ מסדה. בשנות ה-60 קיבל לידיו את החברה המשפחתית, שעסקה בעיקר בביצוע פרויקטים של בניית תשתית בסיני, לאחר מלחמת ששת הימים. בשנות ה-70 יצא לאוגנדה, שם עשה את רוב הונו. בסביבתו של זאבי מסופרת אגדה, לפיה, עם עלייתו של אידי אמין לשלטון, הבריח זאבי את עובדיו הלבנים במסע סירות נועז אל עבר ניירובי, בירת קניה.
בקניה, הגדיל זאבי את עסקיו ורכש שם קרקעות. הוא הצליח להתיידד עם ראשי השלטון בקניה ובעיקר עם שר האנרגיה דאז, ניקולס ביוט, שהפך לשותף גלוי בעסקיו, ומאוחר יותר גרם לו לנזקים רציניים. בקניה הצליח זאבי להשתלט על חברות בתחום הנפט, הדלק, בנקים ועוד, ועל חברה המפעילה בתי זיקוק בפורטו ריקו.
בשנות ה-80 חזר זאבי לארץ. הוא החזיק אז בחלק ממניות חברת פז, חברת הדלק סונול ובנק הספנות. את השליטה שהיתה לו בבנק הספנות, מכר זאבי, כאשר ביקש להתמודד על רכישת השליטה בבנק המזרחי, משום שהמכרז אסר על בעלי שליטה בבנקים אחרים בארץ להתמודד במכרז.
זאבי כמעט
בתחילת שנות ה-90 הצליח זאבי לזכות במכרז השליטה על בנק המזרחי, אולם אז, באופן מפתיע ומעורר תמיהה, החליט בנק ישראל לבטל את זכייתו. למחלקת הפיקוח בבנק ישראל התברר כי זאבי מעורב בהתמוטטות בנק בקניה. התברר עוד כי אותו בנק נתן הלוואות לחברות בבעלותו של זאבי ושל שותפו, ביוט, שנחשד ברצח ובמעשי שחיתות בקניה.
מאז הצטייר זאבי כ"זאבי כמעט": הוא כמעט רכש את בנק המזרחי, הוא כמעט רכש את יכין חק"ל, הוא כמעט רכש את פז, הוא כמעט הצטרף לקבוצת דוברת-שרם לרכישת עיתון מעריב והוא כמעט הצטרף לפרויקט המרינה בהרצליה. בשנת 1997 הצליח לרכוש חלק מחברת יפנאוטו, המייבאת את רכבי סובארו, ובשנת 1998 רכש את הבעלות על קבוצת כלל סחר תמורת 500 מיליון שקל.
זאבי, המתגורר כיום בבניין דן פנורמה המפואר במרכז חיפה, חזר לבמה המקומית העסקית דרך עסקי הנדל"ן הגדולים שלו בחיפה, ולבמה הארצית, דרך רכישת 20 אחוז ממניות בזק מידי קונצרן התקשורת "כייבל אנד ויילרס" ב-630 מיליון דולר לפני כשנה וחצי. בחיפה הוא מחזיק בבית האבות המפואר "מגדלי אלישע", ב"גרנד קניון" מרכז הקניות הגדול בארץ. בנוסף, הוא מקדם שתי תוכניות בניה ענקיות בחיפה כשבאחת מהן, זו שבמרכז הכרמל, הוא מתכוון לבנות פרויקט בניה גרנדיוזי, על קרקעות של הכנסיה היוונית הקתולית, תוך קבלת מעל ל-1,000 אחוזי בניה - אחוזי הבניה הגבוהים ביותר שניתנו לקבלן בארץ. בתל אביב, הוא שותף בתוכנית הבניה עתידית על מגרשי התערוכה הישנים, ליד נמל תל אביב.
טעם מר בפי הבולגרים
שמו של זאבי, אמנם, ידוע למקבלי ההחלטות מזה עשרות שנים, אולם לציבור הרחב הוא נחשף רק עם רכישתו את בית"ר ירושלים. הוא נתן לבתו, מיכל זאבי, לנהל את הקבוצה הכי זכרית בליגה הישראלית.
זאבי ידוע בזכות קשריו הטובים עם ראשי השלטון: כך בקניה, כך בחיפה (לבקשתו של ראש העיר, עמרם מצנע, רכש זאבי קרקעות בוואדי סאליב בכדי להקים את קרית המוזיאונים בחיפה) וכך גם עם השלטון המרכזי (במהלך בחירות 99' פרסם זאבי מודעות פוליטיות לעודד אנשים לבוא ולהצביע, וערך מספר כנסים פוליטיים בהם תמך, באופן לא גלוי, במפלגת העבודה).
את כוחו של זאבי ניתן אולי להמחיש באמצעות סיפור רכישתו של זאבי את חברת התעופה הבולגרית, "בלקן אייר-ליינס". עם הפרטת חברת התעופה, רכש זאבי 75 אחוז מהחברה תמורת התחייבות להעביר 30 מיליון דולר במשך 10 שנים לכיסוי חובות העבר ולהשקיע בה עוד 100 מיליון דולר. בין זאבי לממשלת בולגריה, המחזיקה עדיין ב-20 אחוז ממניות החברה, התעוררה מחלוקת שמנעה את המשך הפעלת החברה. במהלך השנה האחרונה, הצליחה תקרית זו להביא להדרדרות ביחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבולגריה. מקורות מדיניים טענו כי תקרית זו השאירה טעם מר בפי הבולגרים.