קיים עיוות בחלוקת האשראי הבנקאי בישראל, כך קובע מחקר של המכון למדיניות כלכלית וחברתית במרכז שלם. "48% מהלווים בשנת 2002 הם אלה שחובם מעל 35 מיליון שקל, שיעור הנמצא בעלייה מתמדת בשנים האחרונות, וגם הוא בלתי זהיר ומעוות את יכולת התחרות של הבנקים, בעיקר כלפי הלווים הקטנים", כך כותב פרופ' דוד לבהרי שהכין את המחקר. לבהרי מוציא מהכלל את בנק המזרחי, שהצליח לשמור על רווח סביר בשעה שנשען יותר על אשראי ללווים קטנים יחסית, מאשר שאר הבנקים.
עוד עולה ממסקנות כותבי המחקר כי אין בארץ מספיק גופים חוץ בנקאיים הפועלים בשוק האשראי. "הבנקים הם בעלי רוב קופות הגמל והקרנות. שוק האג"ח הוא שוק מנוון כי הבנקים אינם רוצים בו, אלא מעוניינים שיבואו אליהם", כותב לבהרי. המחקר יוצג ביום ד' הקרוב בוועדת הכלכלה בכנסת במסגרת דיון מיוחד על חוסר התחרותיות בין הבנקים בישראל ופגיעתו בצרכן.
בהמשך מחקרו משווה לבהרי בין העמלות בבנקים בחו"ל מול הבנקים המקומיים. לבהרי מגיע למסקנה כי ישראל היא הראשונה בעולם באחוז ההכנסות מעמלות מסך ההכנסות התפעוליות של הבנקים, ללא כל פרופורציה בהשוואה לבנקים בעולם. "למשל, ב-2002 היווה סך ההכנסות מעמלות תפעוליות של הבנקים הגדולים 84% מסך ההכנסות התפעוליות. בבנקים גדולים בגרמניה, בבריטניה, בשווייץ ובארה"ב היה אחוז ההכנסות בין 2% ל-36% לערך. בדויטשה בנק, למשל, עמד אחוז ההכנסות על 13.3% בלבד", כותב לבהרי במחקרו.
בנוסף, מצביע המחקר על הזהות ה"מפתיעה" בין העמלות בבנקים. העמלות בישראל כמעט זהות, ויקרות. "למשל 36 אגורות בשנת 2002 עלתה החזרת צ'ק למפקיד בכל הבנקים הגדולים, ודמי ניהול פקדון ני"ע הסתכמו בשיעור שווה של 0.125%. יתרה מזו, בישראל קיימות כ-200 עמלות, שחלקן כלל אינו קיים בעולם. למשל, רישום פעולה בחשבון. לשם השוואה, ב'בנק אוף אמריקה' אין עמלות אם בעל החשבון מחזיק בנכסים מעל 5,000 דולר, ובסיטי בנק, אם בחשבונו מעל 6,000 דולר", כותב לבהרי.
המחקר מצביע עוד על כך שבחו"ל, דווקא, מתנהגים הבנקים הישראלים בהתאם לסביבה הבנקאית בה הם פועלים, מתחרים ומשנים עמלות.
"ריכוזיות האשראי הבנקאי בידי הלווים הגדולים פוגעת ביכולתם להתחרות על הלווים הקטנים"
אמיר טייג
2.2.2004 / 14:32