רשת של עבריינים ממזרח ירושלים השתמשה במערכת המשפטית לתרגיל "עוקץ קרקעות"

לפני כמה שבועות, בהארכת מעצר בבית משפט השלום בירושלים, שמע השופט התורן את פרטי הפרשה שבה חשודים העצורים שמולו, וחש מבוכה קלה. הוא לא תיאר לעצמו שרשת של עבריינים ממזרח ירושלים תעשה שימוש כה ציני בו - ובמערכת בתי המשפט כולה - במסגרת תרגיל "עוקץ קרקעות" שפיתחה.



כתב האישום נגד אסד פריתך, בן 49 משועפת, שהוגש שלשום (שלישי) לבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי עו"ד ג'ואי אש מפרקליטות המחוז, הוא רק הראשון בסדרת אישומים בחקירה שעדיין נמשכת. ואולם כבר בו מתגלה השימוש המתוחכם שעשו החשודים בבתי המשפט, תוך ניצול מה שנראה כתמימותם של השופטים.



כך עבדה השיטה: פריתך, שנאשם בסחר בקרקעות שלא היו בבעלותו, מכר על פי כתב האישום חלקות קרקע בשועפת ובבית-חנינא תוך יצירת מצג-שווא כאילו הן שייכות לו.



כיצד עשה זאת? לפני הכל, הוא הגיש לבית משפט השלום תביעות נגד נתבעים פיקטיוויים - בין אם משום ששיתפו עמו פעולה ובין אם הנתבעים לא ידעו כלל על ההליך שמתנהל נגדם. בתביעות, פרתיך טען להסגת גבול ופלישה לתוך שטחיו.



את מסמכי בית הדין שהיו אמורים להישלח לנתבעים "התנדב" להעביר להם במסירה אישית בעצמו. הנתבעים, שלא היו מודעים להליך המשפטי המתנהל נגדם, לא טרחו לפיכך להגיש כתב הגנה, ופריתך ניצל את המצב כדי לבקש פסק דין בהיעדר הגנה.



לשמחתו, ברוב המקרים הוא קיבל את מבוקשו: כמעט איש מהשופטים, בכל התביעות שאותרו במסגרת הפרשה, לא ביקש ולו בדל הוכחה לבעלותו של הנאשם בחלקה המדוברת. ברוב המקרים הסתיים ההליך בפסק דין "המורה לנתבעים לפנות את הקרקע של הנאשם", כלשון כתב האישום, "בציון פרטי הקרקע המדויקים - גוש וחלקה. את פסק הדין הציג הנאשם לקונים, ואלה קנו ממנו את הקרקעות". במקרה אחד כתב שופט בהחלטתו ש"ישקול היענות לבקשת התובע", אם יוצגו לו ראיות על בעלות בקרקע, ולמרבה הפלא התובעים זנחו את התביעה.



כתב האישום מנוסח בצורה לקונית, ואינו משקף את הכעס שחשים בפרקליטות לנוכח מה שנראה כהתרשלות מצד שופטי בית המשפט השלום. הדרישה להציג הוכחה מינימלית לבעלות בקרקע - נסח טאבו למשל - נראית מתבקשת מאליה. העבריינים, אומרים שם, התקדמו תמיד צעד אחד לפני בתי המשפט: מאחר שתביעות על בעלות בקרקע מתנהלות בבתי משפט מחוזיים, דאגו העבריינים לנסח את תביעותיהם כתביעות שימוש בקרקע - תחום הנמצא בסמכות בית משפט השלום - ואגב כך חילצו מפסק הדין גם הצהרה בדבר הבעלות בחלקות.



בשיטה הזאת, על פי האישומים, מכר פריתך חלקה באזור בית-חנינא שנמצאת בבעלות האוניברסיטה העברית, ושהועברה לבעלותה מידי המדינה ב-1972. במקרה הזה היו הנתבעים בתביעת הפלישה הפיקטיווית שהוגשה לבית המשפט מודעים להליך, ושיתפו אתו פעולה. הם הגישו "בקשה לפשרה" שחילקה את הקרקע בינם לבין התובע, ובית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסדר.



כשפסק הדין בידו, הציע פריתך לאדם אחר לקנות 800 מ"ר בחלקה תמורת 35 אלף דולר. בסוף התפשרו על 20 אלף דולר, והקונה העלה טרקטור לאתר שהחל בעבודות בנייה. לאחר שהתברר שהקרקע נמצאת בבעלות האוניברסיטה העברית, החזיר פריתך לקונה 4,000 דולר. אבל הוא לא התייאש, ומכר את החלקה שוב ושוב לתשעה קונים שונים. בחלק מהפעמים כשהתגלתה התרמית החזיר לקונים את מלוא כספם.



במקרה אחר מכר פריתך, על פי ההאשמות נגדו, חלקה של 15 דונם, אף היא קרקע שבבעלות האוניברסיטה העברית בבית-חנינא, תמורת 12 אלף דולר. חלקה אחרת, הנמצאת בבעלות המדינה, נמכרה תמורת 70 אלף שקל בתוספת מכונית "סובארו". בפרקליטות טוענים שגם רוכשי הקרקעות לא היו ככל הנראה אזרחים תמימים שנפלו בפח. אצל מי שקונה קרקע ששוויה מאות אלפי דולרים תמורת פחות מעשירית משוויה הריאלי בוודאי עולה חשד כלשהו. בהסכמת הפרקליטות ימצא פרתיך במעצר בית באילת, עד תום ההליכים נגדו.



החקירה, אומרים גורמי האכיפה, חשפה עד כה מה שנראה רק קצה הקרחון של הרשת, והיא עדיין נמשכת. עם זאת, כתבי אישום נוספים נגד שותפים לעבירות שכבר התגלו יוגשו בקרוב. לגורמי האכיפה יש חשד כי בחלק מהמקרים גם ידה של הרשות הפלשתינית בעניין, במגמה "לספח" קרקעות במזרח ירושלים לידיים ערביות.