הטענה החזקה ביותר של בני איינהורן, האחראי על תחום התקשורת בדסק"ש ואחד ממנהיגי המאבק של חברות הכבלים הישראליות בשאר העולם, היא שהעסק תקוע - ובזה הוא צודק. מבלי לחזור על ההיסטוריה המפותלת של המאבקים על שוק התקשורת הישראלי, המציאות הנוכחית היא שאין תחרות בתחום האינטרנט מהיר ואין תחרות בתחום הטלפוניה המקומית. שני התחומים נמצאים בבעלות מלאה של בזק 230011-MRQ .
"חייבים להוציא את העגלה מהבוץ. יש עכשיו ממשלה חדשה ויש שר אוצר חדש", כך אומר איינהורן ל-TheMarker.com, כשהוא ממש מבקש מהתקשורת לצאת למסע ציבורי למען זירוז ההליכים להסדרת השוק ופתיחת התחרות האמיתית.
ואכן, מצבן של חברות הכבלים הוא אולי הגרוע ביותר מאז קיבלו את הזכיונות שלהן בתחילת שנות ה-90. תבל, מתב 510016-MRQ וערוצי זהב - כולן הפסידו בשנה האחרונה מאות מיליוני שקלים כתוצאה מעלויות שדרוג התשתית לרשת דיגיטלית, מעליית מחירי התוכניות שנרכשו מחו"ל כתוצאה מכניסת הלוויין, וכן מגורמים נוספים, כגון מימון הפסדי חברת האינטרנט נון-סטופ - במקרה של מתב.
אולי לראשונה מזה שנים רבות, נראות פתאום חברות הכבלים כ"אנדרדוג" - בוודאי ביחס לבזק הענקית, שגם קיבלה רשיונות לעסוק באינטרנט מהיר באמצעות ADSL וגם בתחומי התוכן דרך החזקותיה בחברת YES.
אבל איינהורן לא מסתפק בהנפת דגל האי-תחרות. יש לו עמדה מאוד ברורה ומאוד אינטרסנטית לגבי מהות הפיתרון לפלונטר אליו נקלע שוק התקשורת. בתמצית, הצעתו של איינהורן היא כזו: על המדינה לתת לכבלים רישיון להתחרות באופן חופשי בשוק התקשורת, כלומר האינטרנט וטלפונים, ומנגד - אם היא מתעקשת - להכתיב לכבלים הגבלות בכל הקשור לתכנים שישודרו.
ועניין התמורה
גישה זו אומנם לא חדשה, אלא שאיינהורן מודה היום שהכבלים יהיו מוכנים ללכת רחוק מאוד בתחום התוכן, ואם לא תהיה ברירה, יסכימו אפילו לצאת מכל העניין - כולל ויתור על הערוצים 4 ,3 ו-5, שהם עיקר השוק.
הכל כמובן, בתנאי אחד: שיימצא פיתרון לעניין התמורה - כלומר, אותם סכומים שהאוצר דורש שהכבלים ישלמו תמורת רשיון התקשורת, ושהיא תהיה זולה לחברות הכבלים. "החלום הרטוב שלי", אומר איינהורן, "הוא שתהיה בסופו של דבר התפשרות בתחום התמורה, כך שהסכום שהכבלים ישלמו למדינה יהיה סמלי, ובמקביל ייתנו לכבלים להיות גורם פיננסי ללא ניהול וללא שליטה, נניח 24%, גם בתחום התוכן".
התמקדותו של איינהורן בתחום התמורה שישלמו או לא ישלמו הכבלים עבור רישיון התקשורת היא ברורה. סעיף זה הוא גם בעל הפוטנציאל לעיכוב הרשיון הגדול ביותר וגם שווה מאות מיליוני דולרים. למרות שמעולם לא הועלה סכום רשמי, בעבר אמרו גורמים באוצר כי רשיון הכבלים צריך לעלות יותר ממיליארד דולר.
כלפי חוץ מפגין איינהורן ביטחון, ועמדת הכבלים היא כי הם יקבלו כל פסיקה של הבורר שהוצע לצורך מציאת פתרון לסוגייה. אבל הלחץ של הכבלים, בעיקר בימים קשים אלה עבור חברות טלקום בכל העולם, ברור ומובן, והנכונות להתפשר בתחום התכנים עשויה להיות סממן ללחץ זה.
כחלק מהקמפיין החדש לקבלת הרישיון מתמקד כמובן בני איינהורן בחברת בזק, האויבת הגדולה, שלה כל האישורים וכל הרשיונות, ומסביר כי כל עניינם בלוויין הוא בניסיון לנתק את התושבים מהחיבור שיש להם היום לחברות הכבלים - חיבור שמגיע לחדירה של 95%, אם מנטרלים את התושבים הערבים ואת הדתיים שפשוט אינם צורכים טלוויזיה בכבלים.
ושמחה לאיד
כידוע, YES סובלת מבעיות תפעול, מהפסדים, ומהר של חובות שלא ברור מי ישלם. "עד סוף השנה חברת הלוויין תהיה בבעלות מלאה של בזק", צופה איינהורן. "מה שהם רוצים לעשות זה לגרום לתושבים להתחבר ללוויין על ידי ניתוק הקו אל הבית מתיבת הסעף שלנו, ולחבר אותו לתיבת הסעף של הלוויין, כלומר של בזק. כנראה שזה שווה להם את מאות מיליוני השקלים שזורמים ללוויין", מסביר בני איינהורן, אבל מוסיף שבזק לא תצליח במזימה הזו.
לדעתו, מהלך כזה כרוך בפגיעה בזכות הקניין של הכבלים והנושא לא יעבור בבג"ץ. איינהורן גם לא מתאמץ להסתיר את השמחה לאיד כלפי ההפסדים והחובות של חברת YES. "באסטרטגיית "me-too" זה לא יכול ללכת. מישהו שם צריך למחוק השקעות באיזה 200 מיליון שקל, צריכה להיות שם החלפת ידיים, ואולי אז יצא מהם משהו", הוא אומר.
תחום נוסף בו מסיר סגן נשיא דסק"ש את הכפפות, הוא דעותיו בכל הקשור להשפעת התקשורת על המצב המורכב אשר נוצר בשוק התקשורת. "הדברים שנכתבו על 5 המשפחות, שלכאורה שולטות במשק ובתקשורת, הם פופוליזם. אך הם משפיעים על קובעי מדיניות ופקידים בכירים במשרדי הממשלה", הוא אומר, וחוזר שוב על טענתו המרכזית: "שיחליטו מה שיחליטו בתחום התוכן, רק שיתנו לנו רשיון תקשורת".
אלא שגם נדיבות זו היא בעיקר הצהרתית, ולזכותו של איינהורן צריך לומר שהוא לא מנסה להסתיר את המציאות הפיננסית הקשה של ענף התוכן המקומי. בסופו של דבר, הכבלים הם כוח הקנייה הגדול ביותר בתחום התוכן הטלוויזיוני הישראלי, ותמיד יהיה להם מה לומר בתחום, גם אם הם לא אלה אשר "אורזים" את הערוצים השונים. "זה לא מהותי אם נותנים למישהו אחר לארוז את הערוצים עבורי, כי רק לנו יש את הכסף הגדול. בסופו של דבר תמיד יהיה זה איש ביניים אשר יגזור קופון וייסע במרצדס - ולא יותר".
איינהורן מסביר לצורך הדגמה כי עלותו של ערוץ טלוויזיה מקורי הפשוט ביותר מגיעה ל-4-3 מיליון דולר לשנה, ולכן אין כמעט גופים בישראל שיכולים להרים את העסקה. לדעתו, מימון פיננסי טהור של רבע עד שליש מעלות ערוץ כזה על ידי הכבלים, פלוס ההלוואות הבנקאיות, יאפשר לערוצים כאלה לקום.
תסריט אימים
בשבוע שעבר סיימה ועדת הכנסת את הדיון בתיקון חוק הבזק, כאשר נציג הכבלים בני איינהורן מציע שנושא הרשיונות יוסדר במסגרת אותו תיקון, תוך שהוא מצליח להרגיז את נציגת משרד המשפטים דווידה לחמן-מסר ואת הממונה על ההגבלים העסקיים דרור שטרום, בכך שהעלה את הצעותיו בזמן שהשניים לא היו בחדר. השלב הבא בתהליך נמצא בידי היועצים המשפטיים של ועדת הכלכלה, ש
מוכן להקריב את התוכן
27.3.2001 / 19:53