שיעור האבטלה במשק גבוה באופן ניכר מהנתונים הרשמיים והוא מגיע ל-16% ולא ל-10.7%. זאת אם מביאים בחשבון ש-1.7% מכוח העבודה הפסיקו לחפש מקום עבודה מתוך יאוש ולפיכך אינם נחשבים כמובטלים, ו-4% נוספים נאלצים לעבוד במשרות חלקיות כי אינם מוצאים עבודה במשרה מלאה. הנתונים כלולים בדו"ח האבטלה השנתי של עמותת "מחויבות לשלום וצדק חברתי", שעיקר פעילותה בסיוע למובטלים ומשנתה דוגלת בסיום הסכסוך עם הפלשתינאים כתנאי הכרחי לצמצום האבטלה.
על פי נתונים שאספו ד"ר אריק בן שחר ועורך הדין אבישי בניש - מהלמ"ס, בנק ישראל, שירות התעסוקה והביטוח הלאומי - במשך שבע השנים האחרונות מספר המובטלים כמעט הוכפל והגיע ל-280 אלף איש; שיעורם עלה מ-6.7% מכוח העבודה ב-1996 ל-10.7% ב-2003. גם תקופת האבטלה התארכה - מספרם של אלה שמחפשים עבודה יותר מחצי שנה גדל פי שלושה במשך שש שנים והגיע לכ-90 אלף איש.
במהלך שנים אלה גם מגזרים שהיו בעבר חסינים מפני אבטלה נקלעו לחוסר תעסוקה - שיעור האקדמאים המובטלים גדל מ-4.5% ב-2001 ל-5.8% ב-2002. הנתונים לשנת 2003 טרם פורסמו על ידי הלמ"ס, אם כי על פי נתוני שירות התעסוקה מספר האקדמאים המובטלים ירד ב-2003. הגידול החד ביותר באבטלה התרחש בקרב הבלתי משכילים - הוא הוכפל ליותר מ-15% בקרב בעלי שמונה שנות לימוד או פחות.
גם במגזר הערבי גדל שיעור האבטלה והוא הגבוה במדינה - 13.4% בממוצע, לעומת 9.8% בקרב היהודים. ב-1996, לעומת זאת, שיעור האבטלה בקרב הערבים היה נמוך במעט מאשר בקרב היהודים - 6.2%. הפער באבטלה בין המרכז לפריפריה נותר יציב והוא עומד על כ-40%.
השוואה בינלאומית מראה ששיעור האבטלה בישראל הוא מהגבוהים בקרב 22 המדינות המפותחות, שבהן שיעור האבטלה ירד במהלך שבע השנים האחרונות ב-2.5% בממוצע, בעוד שבישראל הוא עלה ב-4%. התקופה המרבית לתשלום דמי אבטלה בישראל היא מהנמוכות בעולם - 175 יום, לעומת 200 עד 1,450 יום במדינות אחרות.
דו"ח עמותת "מחויבות לשלום וצדק חברתי": שיעור האבטלה במשק אינו 10.7% אלא 16%
רותי סיני
9.2.2004 / 22:16