אחת הססמאות הבולטות השגורות בפיו של שר האוצר בנימין נתניהו היא קידום ההפרטה של חברות ממשלתיות. חברות ממשלתיות נהפכו באחרונה מועמדות להפרטה, אבל נראה שהתעשיות הביטחוניות נמצאות אי שם בסוף של הרשימה.
נכון להיום נראה שמדינת ישראל תמשיך להזרים מיליארדי שקלים לתעשיות הבטחוניות גם בשנים הקרובות, גם אם העברת הכספים תתבצע תחת הכותרת "תוכנית הבראה". לפי הערכות, הזרמות כספים כאלו הסתכמו בלא פחות מ-10 מיליארד שקל בעשור שחלף.
בחברת אלביט מערכות המתמחה בפיתוח מערכות אלקטרוניקה צבאיות נוטים להזכיר מדי פעם את הסבסוד של התעשייה הביטחונית המקומית. "הזרמת מיליארדי השקלים על ידי המדינה לתעשיות הביטחוניות הממשלתיות אינה מעשה לגיטימי. אין מצב דומה לכך בעולם, למעט ברוסיה, שבה המדינה מחזיקה ב-70% מהתעשיות הביטחוניות", אמר בשבוע שעבר מנכ"ל אלביט מערכות, יוסי אקרמן.
אקרמן מבקש להפנות בכך את תשומת הלב לפער בין נתוני הרווח של אלביט החברה הבורסאית שבשליטת אלרון ומשפחת פדרמן לבין המתחרות הסמוכות על שולחן הממשלה. כשהתעשייה האווירית, לדוגמה, מתגאה ברווח של 33 מיליון דולר במחזור של 2.1 מיליארד דולר ב-2002, יש לנכות מכך את התמיכה הממשלתית שניתנת לה. אלביט רשמה ב-2002 רווח של 44.9 מיליון דולר והכנסות של 827.5 מיליון דולר.
זו אינה הפעם הראשונה שאקרמן עושה נפשות להפרטת התעשייה הביטחונית בישראל. כל ראש ממשלה, שר אוצר או שר ביטחון שנקרה בדרכו בשנים האחרונות כבר שמע את הדברים, הסכים לכל מלה, אמר שהנתונים מדהימים - אך המצב לא השתנה.
אקרמן פורס את הנתונים של התעשייה הביטחונית העולמית, שישראל מהווה חלק קטן ממנה. "הגודל הממוצע של תעשייה ביטחונית בעולם מסתכם בכ-1.5 מיליארד דולר", הוא אומר. "בישראל, היקף המכירות הכולל של התעשיות הביטחוניות הוא כ-4 מיליארד דולר, ומכאן שיש מקום לכשלוש חברות בלבד. אפשר לראות בתערוכה הביטחונית בפאריס כמה אנשים נוסעים מישראל כדי לתמוך במכירות של 4 מיליארד דולר. זה לא סביר", מוסיף אקרמן.
ביוני 2002 עמדה אלביט על סף כניסה לשותפות בחברת אלישרא שבבעלות כור. כור ניהלה אז מו"מ למכירת 24% ממניות אלישרא לאלביט, עם אופציה לרכישת 6% נוספים, לפי שווי חברה של 300 מיליון דולר. אלביט הסכימה אם כן לשלם לכור מחיר הגבוה פי 3.6 מהונה העצמי של אלישרא, המשקף מכפיל רווח של 25 (בעוד שאלביט עצמה נסחרת במכפיל 13). ואולם ברגע האחרון הצטרפה למרוץ חברת אלתא, שבבעלותה המלאה של התעשייה האווירית, וסיכמה על רכישת 30% ממניות אלישרא לפי שווי של 330 מיליון דולר. אקרמן רואה את עסקת אלתא-אלישרא כמקרה מבחן שבו חברה ממשלתית, הממומנת במשך שנים על ידי הציבור בחרה אפוא לשלם מחיר גבוה יותר מזה שהציעה החברה הפרטית.
"אם התעשייה האווירית היתה חברה פרטית, זה לא היה קורה. היה כאן תהליך של הלאמה, במקום הפרטה", אמר אקרמן. ניתן גם להניח שבשוק שבו המתחרות אינן מסובסדות על ידי המדינה, מחיר העסקה היה שונה, ואולי גם זהותה של הרוכשת.
על אף שבאלביט לא מתייחסים לכך כיום, נראה כי בחברה יכולים לנשום לרווחה על כך שלא קיבלו נתח באלישרא, שביצועיה העסקיים הידרדרו מאז המגעים לעסקה. אקרמן גם מציין כי ללא צעדי הפרטה משמעותיים, לא יהיו בקרוב אופציות רכישה משמעותיות בישראל, ואלביט תמשיך לחפש אותן מעבר לים.
כחלק ממטרה זו, מאשר אקרמן שאלביט תגייס סכום משמעותי באג"ח סטרייט. בשוק ההון העריכו כי אלביט מערכות מתכוונת לגייס כ-50 מיליון דולר ויותר. אם לא יהיו בשנה הקרובה רכישות משמעותיות, צפויה החברה להערכת אקרמן להציג צמיחה חד ספרתית ב-2004.
אלביט מערכות מעסיקה כיום 5,000 עובדים. בעקבות האכזבה המסוימת מתוצאות הרבעון השלישי של 2003 אמר אקרמן כי בכוונתו לבצע התאמה של כוח האדם בחברה לתוצאות. לפיכך פוטרו בחודשים האחרונים עשרות מעובדי החברה. עם זאת, אקרמן אומר כי סביר שיגויסו עובדים חדשים ב-2004, בהתאם להתפתחויות העסקיות בחברה.
אלביט מערכות מסמנת לבנימין נתניהו את יעדי ההפרטה הבאים
עידו אלון
15.2.2004 / 8:00