אלשייך: אין צורך באישור בית המשפט לביטול הליכי פירוק מרצון של חברה

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב קבעה לאחרונה כי חברה שהחלה בהליכי פירוק מרצון ומבקשת לבטל את ההליכים הללו אינה נדרשת לפנות לביהמ"ש לצורך כך.



המדובר בחברת י.מ מקס השקעות (1992) שנכנסה להליכי פירוק מרצון כאשר בשלב מסוים החליטו בעלי המניות של החברה כי הם מעוניינים לחזור בהם ולהשיב את החברה לסטטוס של חברה פעילה.



על פי החוק, פירוק מרצון של חברה אינו הליך המתנהל בפני ביהמ"ש שכן אין המדובר בחדלות פירעון של החברה אלא הליך אותו יוזמים בעלי המניות בחברה. ההליך מתחיל בהחלטה מיוחדת אותה מקבלת החברה להיכנס להליכי פירוק מרצון. החלטה זו נמסרת לרשם החברות שלו סמכות טכנית לרשום הערה בעניין ליד שם החברה.



לפיכך, טענה החברה כי בהתאם לכך גם ביטול הליכי פירוק מרצון אינם עניין לביהמ"ש אלא מספיקה החלטה מיוחדת של החברה שתועבר לרשם החברות כדי לבטל את ההליך.



רשם החברות והכונס הרשמי התנגדו לעמדת החברה וטענו כי למרות שהמדובר בפירוק מרצון אין לרשם החברות סמכות לבטל את הפירוק ונדרש לשם כך צו מביהמ"ש של פירוק. לטענתם, סמכויותיו של רשם החברות הן אך טכניות וכי שינוי הסטטוס של הלכי פירוק מרצון הוא דבר מהותי המצריך בדיקות כמו האם שולמו חובות החברה והאם החברה יכולה לשלם את חובותיה לנושיה.



אלשיך דוחה את טענות הרשם וקובעת כאמור כי ברגיל לא נדרשת התערבותו של ביהמ"ש בעניין. "ביטולם של הליכי פירוק מרצון אינם אלא פעולה הפוכה לפעולה של כניסת החברה לאותם הליכים", אומרת אלשיך, ולכן ביטול ההליכים יעשו באותה דרך - בהחלטה ברוב מיוחד בתוספת אותם מסמכים פורמליים שנדרשו לשם תחילת הפירוק.



אלשיך מציינת כי החששות שמעלה הרשם בעניין ביטול הליכי הפירוק מרצון לגבי פגיעה בנושים מתקיימים גם בעת כניסתה של החברה להליכי פירוק מרצון ולמרות זאת לא דרש המחוקק את אישור ביהמ"ש לפירוק לצורך כך. אלשיך מוסיפה כי הסיבה לכך היא שצדדים שעלולים להיפגע מהליכי הפירוק יכולים לנקוט בעצמם בהליך משלהם.