ביהמ"ש העליון דחה היום את ערעורו של עו"ד על פסק דין של ביהמ"ש המחוזי שקבע כי אותו עו"ד שפעל בשירות אנשי "השוק האפור" בניסוח חוזה בין מלווה כספים אותו יצג לבין בני משפחה שנטלו הלוואה של 30 אלף שקל ונאלצו בשל כך למכור את דירתם, התרשל כלפי בני אותה משפחה.
ראשית הסיפור בשנת 1991 כאשר בני משפחת דורנבאום ביקשו לקבל הלוואה בסך 30 אלף שקל לצורך רכישת מספר של מונית. מאחר שדירתם היתה משועבדת לבנק והם לא יכלו לקבל הלוואה בנקאית נוספת הם פנו באמצעות מתווכים לאיש בשוק האפור המכונה יהודה וזה הסכים להלוות להם את הסכום המבוקש כאשר הפנה אותם לעו"ד נחום סילביו כדי שיערוך את הסכם ההלוואה.
מאחר שלא ניתן היה לרשום משכנתא נוספת על הדירה שבבעלות בני הזוג הציע עו"ד סילביו הציע לבצע את העסקה בצורה של "הסכם מכר מותלה" לפיו בני המשפחה יקבלו הלוואה בסכום 30 אלף שקל בניכוי 10% ריבית מראש ואת הסכום הזה עליהם לפרוע ליהודה בתוך 45 יום בצירוף ריבית של 10%.
עוד נקבע בהסכם כי במידה שלא יעמדו בתנאי ההלוואה ייכנס לתוקף הסכם מכר של דירתם ליהודה תמורת 60 אלף דולר והשניים חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד סלביו, לרשום הערות אזהרה ולבצע את העסקה.
בני המשפחה שלא היו מיוצגים בעת החתימה על ההסכם בידי עו"ד מטעמם קיבלו הסברים מסילביו וכן שילמו לו שכר טירחה של 450 דולר. למרות שבהסכם נאמר כי כספי ההלואה שולמו לשניים בעת החתימה על ההסכם בפועל שולמו הכספים יום לאחר מכן ובניכוי של עשרת אלפים שקל כדמי תיווך כך שבפועל קיבלו השניים 17.5 אלף שקל בלבד.
ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם החל יהודה ללחוץ ולאיים על בני הזוג לבצע את הסכם המכר וכחודש לאחר מתן ההלוואה נחתם במשרדו של סילביו הסכם חדש בו מכרו השניים את דירתם ליהודה תמורת 72.6 אלף דולר וכן הסכם שכירות בו התחייבו בני הזוג לשכור את הדירה מיהודה. לבסוף קרסו בני הזוג כלכלית ופונו מהדירה.
השניים הגישו תביעה כנגד יהודה בטענה כי עשק אותם אך תביעתם נדחתה ולפיכך הגישו תביעה כנגד עו"ד סילביו בטענה כי התרשל בכך שלמעשה רקח עסקה שעקפה את ההגנות החוקיות הנתונות למדדים לעסקת מקרקעין דבר שגרם להם לאבד את דירתם. שופטת ביהמ"ש המחוזית בתל אביב, דרורה פלפל, קיבלה את התביעה וקבעה כי למרות שסילביו לא היה עוה"ד של בני המשפחה הרי שהוא עדיין חייב להם חובת זהירות במיוחד לאור אופי העסקה שרקח.
כמו כן קבע ביהמ"ש כי סילביו התרשל בכך שנהג באדישות לכך שלמרות שבהסכם נאמר כי בני המשפחה קיבלו את כספי ההלוואה במועד החתימה הרי שהדבר לא נעשה כך בפועל.
סילביו חויב ע"י פלפל לשלם כ-500 אלף שקל לבני המשפחה בין השאר תוך שהיא קובעת כי עליו לשלם גם לילדי בני הזוג סכום של 50 אלף שקל בגין הסבל שעברו עקב אבדן הדירה וכן 75 אלף שקל פיצוי לאמא של בת הזוג שנאלצה לעזוב את דירתה למוסד סיעודי.
סילביו עירער על פסק הדין של פלפל וטען כי התנהגותו בכל התהליך אלא שביהמ"ש העליון כאמור לא קיבל את הערעור במלואו.
בהחלטה שניתנה ע"י הנשיא אהרון ברק והשופטת אסתר חיות כנגד דעתו החולקת של השופט אליעזר ריבלין נקבע כי בין סילביו לבין בני הזוג התקיימו למעשה יחסי עו"ד לקוח וזאת הן לאור הצהרתו המפורשת של סילביו בכתבי הטענות שלו והן מהתנהלותו סביב עריכת הסכם המכר.
ברק קובע כי סילביו טרח לקרוא את ההסכם בפני בני הזוג לענות לשאלות שלהם ולהסביר להם הוראות חשובות בו כמו כן הוא קובע כי הוא קיבל על עצמו לטפל בכל הצדדים המשפטיים של העסקה בין יהודה לבני הזוג וכי אלו האחרונים רכשו לו אמון מלא וסמכו על מיומנותו. לאור זאת קובע ברק כי יש לראות בהם לקוחותיו של סלביו בעת עריכת ההסכם ביחד עם יהודה וכי עוה"ד היה חייב להגן גם עליהם.
ברק מציין כי גם אם היה נקבע כי לא התקיימו יחסי עו"ד לקוח בין בני הזוג לסילביו אזי גם אז בנסיבות המקרה ניתן היה לקקבוע כי נוצרה בינהם מערכת יחסים שהקימה חובת זהירות של עוה"ד כלפיהם וזאת לאור העסקה המורכבת שרקח עבורם והאמון שרכשו לו.
בסופו של דבר דוחה ברק את הערעור של סלביו ככל שהוא נוגע להתרשלותו כלפי בני הזוג אך מקבל את הערעור באשר להתרשלותו כלפי ילדי בני הזוג והאם שפונתה אף היא מהדירה. ברק קובע כי אלו לא קיבלו שירותים משפטיים מסלביו ולא היה לו כל נגיעה לגביהם.
השופטים מחליטים לחייב את סילביו בתשלום נזק של כ-250 אלף שקל לבני הזוג כאשר מתוכם 100 אלף שקל בגין המצוקה הנפשית שנגרמה להם בעקבות תוצאות העסקה.
ביהמ"ש העליון קבע שעו"ד ישלם 100 א' ש' פיצוי בגין עוגמת נפש לזוג שאיבד דירתו במסגרת הלוואה שנטל בשוק האפור
אמיר הלמר
1.3.2004 / 18:17