"החניך" של דונאלד טראמפ

בין כל הווי הטראש המציף את אמריקה בערבי שני עד חמישי ונושא בשם "ריאליטי טי וי" הוציאה לפני מספר שבועות רשת NBC פנינה אמיתית - "החניך", תכניתו של דונאלד טראמפ.

"החניך" אינה עוד תכנית שבה מתמודדים נאלצים לאכול נחשים מצופים באצות או לבחור את החתן הכי מכוער בספר הדוגמנות של פפואה ניו גיני, אלא מהווה פשוט את המדגם המייצג של אמריקה התאגידית: המרדף אחרי הכסף, השליטה, הכח והתככים שמאחורי הקלעים. הפרס למנצח פרקטי בהרבה מ"סתם" מיליון דולר - עבודה בתאגיד גדול (שטרם הוחלט) בשכר התחלתי של 125 אלף דולר בשנה יחד עם בונוס בסכום זהה בסוף השנה.

הרעיון הכללי פשוט מאוד: בכל שבוע מתחרות שתי קבוצות ביניהן. כל קבוצה בנויה מראש צוות ו"יועצים". המנצחים עולים אוטומטית לתכנית הבאה, בין המפסידים נזרק אחד, לרוב, כפי שניתן לחשוב, מי שמשלם את המחיר הוא הראש, אבל לא תמיד.

לכאורה מדובר בתכנית אליטיסטית אבל טראמפ והמפיקים השכילו להנחיל את התחרותיות שבעולם העסקים לכלל הציבור, גם זה שלא פותח בכל בוקר את הוול סטריט ז'ורנל. לצד כל בעל תואר שני בהרווארד או בייל נמצא מוכר סיגרים והמטרות של כל צוות אינן מכירת אגרות חוב לדויטשה בנק אלא הצבת דוכן לימונדה ברחוב או קנייה ומכירה בשוק הפשפשים, פשוט וקל.

להצלחה אבות רבים אבל הכישלון יתום אומר הכלל הידוע ו"החניך" מוכיח שמלבד היות ההפסד ערירי, הוא גם אכזרי, כואב ומלוכלך. החלק המעניין מתחיל בחציה השני של התכנית, כשמתברר מי הקבוצה שגייסה פחות כסף והפסידה. אז יוצא כל הלכלוך החוצה ובכמויות שלא היו מביישות את המחזור היומי של סיסקו. כמו בקורפורייט אמריקה, יש את מי שמצליח לתמרן באמנות תחת אי העשייה ולהגיע לשלבים הגבוהים ביותר תוך הפגנת פאסיביות יתר ואי לקיחת אחריות ודווקא אלה שתופסים פיקוד חושפים עצמם למעידה ולנסיעה מוקדמת הביתה.

גם אם מטרת הסדרה אינה לפאר את שמו של דונאלד טראמפ, הרי שכל תכנית עושה זאת עבורו, ולא בהכרח מתוך אקט של שחצנות. טראמפ מוכיח מדוע הגיע למה שהוא בגלל ההחלטות שלו את מי לפטר. הוא לא יבחר את המועמד שהקרין אופטימיות או התחנף, את הפוליטיקאית הממולחת או הביצ'ית האולטימטיבית, אלא אך ורק את המועמד שהוא חושב שגרם להפסד או שלא הפגין נחישות וכח באי איזשהו שלב בפרק, גם אם מדובר בשלב הסיכומים. בלא מעט מהשבועות היו המשתתפים והצופים בבית בטוחים שיפטר מועמד/ת מסויים/ת אבל הוא בחר אחר, כזה שלא פעם בעבר הביע שביעות רצונו ממנו או ממנה, הכל מתוך הנחות עסקיות טהורות ונטולות רגשות.

וזה העניין באמריקה התאגידית: החזק שורד. בין כל מסיכות הצביעות ומתוך כל ישיבות הצוות יש לא מעט פעמים יחסים מעורערים, אבטלה סמויה, מאבקי כוחות, דריכה על קולגות תוך רמיסת כבודם והרבה אצבעות מאשימות והסרת אחריות, שיש להודות שטראמפ מנתב לכיוונן במזיד.

"החניך" היא שיעור חשוב ביותר בכלכלת העולם החופשי לכל המשתתפים ובעיקר למנצח, זה שיגרוף עימו קריירה חדשה בסיום הסדרה. בכוונה תחילה חושף טראמפ לצופיו טפח מעולם שכלפי חוץ נראה מאורגן ומתוקתק ומבפנים חסר לעתים אלמנט של אנושיות. כנראה שבכל זאת לא תמיד דברים עובדים לפי הספרים של פרינסטון.