בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי עובדת שהוטרדה מינית ב-1996 רשאית לתבוע נזקים בגין הטרדה זו. עניינה של החלטה זו בהתיישנות תביעה בגין הטרדה מינית. על פי החוק להטרדה מינית, תקופת ההתיישנות בגין הטרדה מינית היא 3 שנים. הנתבע, שבעת ההטרדה היה סגן החשב במשרד הדתות, ביקש לדחות את בקשת התובעת שהוגשה נגדו ב-2002 מחמת התיישנות.
התובעת טענה כי יש לדחות את בקשת הנתבע מכיוון שהודה במעשים המיוחסים לו במסגרת עסקת טיעון, שקיבלה תוקף בית המשפט בסוף 2001.
הנתבע טען כי מכיוון שהתביעה הוגשה לאחר שחלפו 3 שנים מאז מעשי ההטרדה, היא התיישנה. הנתבע טען כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות מיום המעשה, ללא קשר להודאתו והרשעתו.
התובעת טענה כי מאז הודאת הנתבע בהטרדה המינית חלפה פחות משנה. לטענתה, לפי חוק ההתיישנות יש לחשב את תקופת ההתיישנות מיום הודאת הנתבע. עוד טענה התובעת כי בשנת 1999 עדיין היו הטרדות מצד הנתבע ומכאן, גם ללא הסתמכות על הודאת הנתבע והרשעתו, טרם חלפה תקופת ההתיישנות לגבי חלק מההטרדות שהתובעת מייחסת לנתבע.
שופטת ביה"ד, רונית רוזנפלד, קבעה כי לפי החוק למניעת הטרדה מינית החלה תקופת ההתיישנות מיום הודאתו של הנתבע - למשך 3 שנים, כפי שנקבע בחוק להטרדה מינית.
עוד טען הנתבע כי הודאה במסגרת עסקת טיעון שונה מהודאה רגילה מאחר שבמקרים מסוימים מודים הנתבעים בעבירות שלא ביצעו על מנת לקצר הליכי המשפט ולהקל בעונש הצפוי להם, כפי שנהג הוא. לטענתו, מכיוון שכך, אין בהודאה זו להתחיל מחדש את תקופת ההתיישנות. ביה"ד החליט כי אין להבדיל בין הודאה במסגרת עסקת טיעון להודאה רגילה.
ביה"ד לעבודה: עובדת שהוטרדה מינית ב-1996 זכאית לתבוע נזקים בגין הטרדה זו
עינב בן יהודה
4.3.2004 / 14:05