עימות הריבית האירופי הגדול פרץ שנית. במשך חודשים רבים, בעוד האינפלציה בגוש היורו היתה גבוהה מהיעד של הבנק המרכזי האירופי, 2%, תהו פוליטיקאים, סחרנים ומומחים מתי הבנק יעלה ריבית. כעת אחרי שהאינפלציה ירדה ל-1.6% בפברואר, הם שואלים את עצמם האם הבנק יוריד ריבית. כמה מהפוליטיקאים החזקים ביותר באירופה כבר לא תוהים, אלא דורשים. קנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, וראש ממשלת צרפת, ז'אן-פייר רפארן, קראו בשבוע שעבר לבנק להוריד ריבית. אך הבנק המרכזי נמנע אתמול מלעשות זאת.
במגדל המשרדים שלו בפרנקפורט, הרחק מכל בירה אירופית, הבנק המרכזי האירופי הוא ככל הנראה העצמאי ביותר בעולם. הוא מחויב לשמור על יציבות מחירים והוא יכול לקבוע כל מדיניות להשגת היעד הזה. אכן, ייתכן שדווקא מכיוון שרק מעטים מטילים ספק בעצמאות הבנק מרגישים המנהיגים הפוליטיים האירופיים כי הם יכולים להפנות אליו קריאות ישירות. בכך הם מנסים להפנות חלק לפחות מהאש הפוליטית לפרנקפורט מתוך הנחה כי הבנק המרכזי האירופי יעמוד במתקפה.
מה שהפוליטיקאים אומרים לבנק פחות חשוב מאשר מה שאומרים המספרים. במשך חודשים רבים, חרף צמיחה רפויה ומטבע מתחזק, נשארה האינפלציה מעל תקרת ה-2%. והיא הקשתה על הבנק לשקול הורדת ריבית, לא משנה כמה רמות היו קריאות הפוליטיקאים. אך כעת, כשהאינפלציה בפברואר ירדה לרמה הנמוכה ביותר זה ארבע שנים, נראית הורדת ריבית אפשרית.
אמנם הבנק אינו מגיב לנתונים חודשיים - הוא מחפש מגמות ארוכות טווח. והוא גם לא מגיב לנתונים של חודשים קודמים, אלא מביט קדימה. כמה אנליסטים, כמו אלה בבנק ההשקעות גולדמן סאקס, חושבים שהירידה באינפלציה זמנית בלבד. בתקופה המקבילה ב-2003 מחירי המזון היו גבוהים במיוחד, בשל נזקי הקרה ליבולים, ומחירי האנרגיה היו הרבה יותר גבוהים במונחי יורו: הנפט נסחר בכ-30 יורו לחבית (32.4 דולר), לעומת 24 יורו כעת. האינפלציה הבסיסית (בניכוי שני הגומרים התנודתייים האלה) נשארה 2%. כמו כן, היורו איבד גובה, והוא נסחר כעת בכ-1.22 דולר.
אך יש כמה סימנים מדאיגים שהרוח במפרשים של ההתאוששות בגוש היורו שוככת. בפברואר ירד מדד אמון העסקים בגרמניה, Ifo, לראשונה זה עשרה חודשים. שר הכלכלה של גרמניה, וולפגנג קלמנט, כינה זאת "יריית אזהרה ברורה". אזהרה נוספת טמונה בסקר בקרב מנהלי הרכש של חברות במגזר היצרני בגוש היורו, שאמרו כי ההזמנות של מוצרים חדשים בפברואר היו נמוכות מאשר בינואר. סקר דומה בקרב חברות במגזר השירותים העלה ממצאים דומים של אובדן תנופה.
אלה חדשות רעות עבור שרדר, שמהמר על סדרת רפורמות מבניות בשוק העבודה, במערכת הפנסיה ובמערכת הבריאות, הידועות בשם אג'נדה 2010. לעת עתה הוא הצליח להזיז כמה פרות קדושות. לדוגמה הוא קיצר את תקופת הזכאות לדמי אבטלה, אך הוא אינו יכול להתפאר בהישגים משמעותיים. כפי שאומר שמה, אג'נדה 2010 אמורה להוכיח את עצמה בטווח הארוך. ואולם אלא אם יציג כמה הישגים בקרוב, ייתכן שהקנצלר לעולם לא יגיע לסוף האג'נדה. מפלגתו ניצבת בפני בחירות מקומיות ב-14 מדינות מחוז כמו גם בחירות לפרלמנט האירופי השנה. היא כבר הפסידה במערכת הבחירות הראשונה - הפסד צורב בבחירות המקומיות בהמברוג בבסוף השבוע שעבר.
אך בבנק המרכזי האירופי אומרים כי כל זאת אינה מעניין אותם: הבעיות של גרמניה מבניות, לא מחזוריות; וגם אם הבנק המרכזי האירופי היה רוצה לעזור, אין ביכולתו לעשות זאת. הורדת ריבית של 0.25% לא תגמיש את שוק העבודה הגרמני או תייצב את הבסיס הפיננסי של מערכת הבריאות שלה. אך ההפרדה בין גורמים מבניים למחזוריים קיימת רק בתיאוריה. החשש הוא שבפגיעה באמון העסקים, הגברת האי ודאות והעלאת מסים ייתכן שהרפורמות המבניות של גרמניה יעכבו או יבלמו התאוששות מחזורית. מנגד, הורדת ריבית עשויה לשפר את מצב הרוח ולהמתיק את גלולת הרפורמות המבניות. כדי להתמיד במסלול זקוקות הרפורמות של שרדר רוח גבית. הבנק המרכזי האירופי מסוגל לספק אותה.
מובן שהבנק המרכזי האירופי אינו אמור להוריד ריבית רק בגלל שפוליטיקאים מבקשים זאת ממנו. אך מצד שני אין כל סיבה שלא להוריד ריבית דווקא בגלל שמבקשים ממנו. הסכנה היא שבמאמציו להצטייר כחסין ללחצים פוליטיים עלול הבנק המרכזי להתעלם מיירית אזהרה ברורה מהכלכלה.
מלחמות הריבית האירופיות חוזרות
אקונומיסט
5.3.2004 / 9:33