לתא בכלא דרושה מעצבת פנים

אי שם בשנות ה-30, כשהפדרלים ניסו בלא הצלחה להצמיד לאל קאפונה האשמות של רצח, הימורים, סחיטה והפרת חוק היובש, קם זוטר בשם אליוט נס והכניס את הטייקון לכלא על עבירות מס. מעבר להצלחה המשגשגת הועבר מסר לא מכוון לאומה האמריקאית: אצלנו אפשר לברוח עם רצח, הימורים, סחיטות או שתייה אסורה, אבל עם דבר אחד לא משחקים איתנו - כסף ששייך לקופת המדינה. את הלקח הזה למדה ביום שישי של החמישי במרץ גם מעצבת הפנים הכי מפורסמת ביקום, מרתה סטיוארט.

התנפצות הבועה הבורסאית ב-2000 הביאה את ארה"ב לחשבון נפש נוקב. הציבור, שהאמין לאותו ניפוח מוחי אדיר של שגשוג, ראה את כספו יורד לירכתי הניאגרה והמעמד הבינוני, זה שפתאום לא יכול לצאת לפנסיה בזמן כי קופת הגמל שלו התרוקנה, התמלא ברגשי נקם. זה התחיל עם החשיפה על הרצת מניות לא חוקית של אנליסטים, בראשם הנרי בלודג'ט, מבכירי "מריל לינץ'", שנתן המלצה שנבעה מאינטרס אישי לקנות את מניות "אינפוספייס", נמשך בפיצוץ הגדול של "אנרון" ב-2001 וכעת, אחרי הרשעתה של סטיוארט בסעיפים שונים של עיוות נתונים, קנוניה והצהרות הון שקריות עושה פרשת השחיתויות ספין תקשורתי נוסף.

אין אדם באמריקה שלא מכיר את מרתה סטיוארט. האישה הנאה והמטופחת, יפהפיה וצעירה יחסית ל-63 שנותיה, הפכה לאחת הנשים המצליחות בהיסטוריה האמריקאית של העת החדשה. כמעצבת פנים שהתחילה מאפס ועשתה את הונה לבד, יצרה לעצמה שם של סלבריטי. מוצרי "אומנימדיה" של סטיוארט, ממגבות מטבח, דרך סירים, מחבתות, וילונות לאמבט ועד תיקי יד, נמצאים כמעט בכל בית בורגני המכבד את עצמו. המגזין "ליבינג" (לחיות) שהפיצה סטיוארט למיליוני בתים לא נופל מ"וניטי פייר" ו"ווג" ונותן את ההרגשה שאפשר לחיות ולהיראות יפה גם בלי להיות עשיר.

על מה ולמה עלולה סטיוארט לקבל עונש של עד 20 שנה מאחורי הסורגים? בדצמבר 2001 החזיקה במניות של חברת תרופות בשם "אימקלון". סטיוארט, כנראה מוזנת במידע פנים מידידה, מנכ"ל "אימקלון" סם וקסל, על כך שתרופה של החברה נגד סרטן לא אושרה על ידי הממשלה, מכרה מניות בסך 228 אלף דולר. למחרת יצאה ההודעה הרשמית על הסירוב, המנייה קרסה וסטיוארט הצילה 51 אלף דולר אותם היתה מפסידה לו השאירה את המניות בידיה ולאחר מכן מחקה את הפעולה מהספרים.

51 אלף פאקינג דולר, מגוחך כשרק חושבים על הסכום ששילמה לעורכי דין אחר כך. במונחים של מרתה סטיוארט 50 אלף דולר הם ביסלי גריל או קסמי אוזניים שקניתם זה עתה בסופר. אבל הציבור של המילניום הנוכחי לא שוכח ולפחות לעת עתה גם לא סולח. אחרי שנתיים של דיונים פסק ביום שישי חבר המושבעים שסטיוארט אשמה בארבעה סעיפי מרמה (למרבה הפלא לא הואשמה בקבלת מידע פנים) והיא צפויה למספר שנים בכלא, מספר שיכול להיות דו-ספרתי.

פרשת מרתה סטיוארט היא נדבך חשוב מאוד בתרבות האמריקאית, לא רק בגלל הפשע או המעמד, אלא גם בגלל מינה. הילרי קלינטון טענה ש"נשים, בעיקר מצליחות, מקבלות יחס אחר מבתי המשפט" והשחקנית רוזי או'דונל, חברתה של סטיוארט, אמרה שזהו ציד מכשפות ובעצם הפכה את הויכוח למלחמת מינים. בעקיפין עלול להיות לפרשיה אפקט גם בזירת הבחירות כיון שגם בוש וגם קרי יהיו נחושים להחזיר את אמון הציבור במדינה ועל רקע הערעור הצפוי של הנאשמת שיוכרע סמוך לבחירות להוכיח טוהר כלכלי.

מרתה סטיוארט הודיעה שתערער על פסק הדין. החלטה שכזו פירושה מלכוד 22. מבחינה אישית היא חייבת את הערעור על מנת להימנע מריצוי זמן בין הסורגים, מבחינה עסקית דיון שכזה יפיל את "אומנימדיה", שמנייתה קרסה במסחר לאחר הסגירה בערב שישי, עוד יותר מכיון שלאנשים יש נטייה לשכוח וכל עוד תהיה סטיוארט בתודעה ימשיכו לזכור ולהחרים. נכון ליום שבת ארבעים אחוז מהציבור כבר הודיע שיפסיק לרכוש מעתה את מוצרי החברה.

כדאי לעקוב בחודשים הקרובים אחרי ההתפתחויות, אבל דבר אחד ברור: הציבור אמר את דברו דרך גרונם של 12 מושבעים שחשו מרומים. מרתה סטיוארט מרגישה בוודאי מה שחש כל בן טפש עשרה שנעצר על שימוש במריחואנה: כולם עושים את זה, אני הייתי טיפשה מספיק כדי להיתפס ועוד על כמות מיניאטורית. דבר אחד בטוח, 50 אלף או מיליארדי דולרים, הרגישות האמריקאית לכסף ציבורי גדולה מהרגישות למצות עם אנסים את הדין. כמו שאומר חברי הטוב יניב: "אם יש משהו שלא עושים בארה"ב הוא לרמות בכספים ציבוריים, עדיף כבר לרצוח".