1967 היתה עונת הבכורה של סר פרנק וויליאמס כמנהל קבוצה בפורמולה 1. הסכום שהוציא אז הסתכם ב-75,000 דולר. עשר שנים מאוחר יותר, כשהוא צועד בבטחה לקראת אליפות ראשונה בדירוג היצרנים, עלו הוצאותיו ל-850,000 דולר. היום, אחרי יותר מעשרים שנה, תוציא החברה שלו, וויליאמס, המשתפת פעולה עם ב.מ.וו, יותר מ-350 מיליון דולר לעונה.
פורמולה 1 הוא כבר מזמן לא רק הענף המוטורי הפופולרי בעולם, אלא מותג המגלגל מיליארדים. כמה משקיע כל יצרן בעונה אחת בפורמולה 1? קברניטי הענף נוטים לשמור נתונים אלו בחשאיות מוחלטת, אבל לפי ההערכות המקובלות, ההשקעה של כל היצרנים יחד מסתכמת ביותר מ-2 מיליארד דולר.
על מה מוציאות החברות כל כך הרבה כסף? כמו בכל ענף, הבסיס הוא תחום המחקר והפיתוח. היצרנים משקיעים 173 מיליון דולר בשנה בעניין זה, כדי לשכלל ולשפר את כלי הרכב שלהם. למרבה ההפתעה, בתקופות שבהן החברות מנסות להדק את החגורה, תחום המחקר והפיתוח הוא המועמד הראשון לקיצוץ.
נדבך חשוב בביצועיהן ובעיצובן יוצא הדופן של המכוניות הוא השימוש במנהרות רוח, שנועדו להקנות לכלי הרכב אחיזה והיגוי מושלמים. בסעיף זה משקיעות החברות 93.6 מיליון דולר.
הסכום הגבוה ביותר שמוציאות החברות - 931 מיליון דולר - מושקע במנוע. 19.25 מיליון דולר נוספים מיועדים לייצור המכוניות, שכל אחת מהן שוקלת 600 ק"ג ונושאת מנוע של 850 כוחות סוס.
86.6 מיליון דולר מוציאים היצרנים על נסיעות ברחבי העולם. בעלי הקבוצות אינם חוסכים בהוצאות על רווחת עובדיהם. כל קבוצה מוציאה לכל מרוץ משלחת של נהגים, טכנאים ונותני שירותים אחרים, שיכולה להגיע גם ל-100 איש. כולם טסים במחלקות מרווחות ומשתכנים במלונות פאר. דייויד סטובס, מנהל יגואר, מסביר: "יש אסטרטגיית ארגון שלמה בחלק הזה. בשבילנו זה אתגר גדול להצליח, זה דורש מיומנות נדירה".
במבחנים מושקע סכום של 260.8 מיליון דולר. צוותי המפעל, בשיתוף נהגי מבחן, עובדים על המכוניות במשך כל השנה ומבצעים ניסויים טכניים רבים כדי לשפר את ביצועיהן. כ-187.3 מיליון דולר מוקצים לתפעול המכוניות בזמן המרוץ.
הסעיף הנחשב לרגיש ולסודי ביותר הוא המשכורות. 326.7 מיליון דולר מוציאות הקבוצות בסעיף זה, 132 מיליון דולר מקבלים הנהגים. העובדים הזוטרים בתעשיית הפורמולה 1 מקבלים משכורת ממוצעת של 50 אלף דולר בשנה. הוותיקים והבכירים יותר - מנהלים טכניים, מהנדסים ומעצבים - מקבלים משכורת של שש או שבע ספרות, שיכולה לנוע בין 400 אלף דולר ל-2 מיליון דולר בעונה.
החלק הפיקנטי בסעיף המשכורות הוא זה המוקדש לנהגים. מיכאל שומאכר מרוויח 35 מיליון דולר בשנה, שהפכו אותו לנהג העשיר בהיסטוריה. הסכום לא כולל את הרווחים שהוא מקבל מחברת פרארי על מכירות ושיווק מוצרים נלווים. רווחים אלה יכולים להגיע ל-25 מיליון דולר בשנה. גם מצבם הכלכלי של נהגים אחרים שפיר בהחלט. האח הצעיר, ראלף שומאכר, משתכר 14 מיליון דולר בשנה. המשכורת השנתית של חואן פבלו מונטויה, קימי רייקונן ודייויד קולתהארד, היא 10-4 מיליון דולר.
השיווק ויחסי הציבור הם גולת הכותרת של המותג "פורמולה 1". היצרנים משקיעים כ-62.85 מיליון דולר בסעיף זה. בכל סוף-שבוע שבו מתקיימת תחרות עומד לרשותם מועדון חברים בתשלום, שבו זוכים ספונסרים, עיתונאים מרחבי העולם ומוזמנים נוספים לאירוח כיד המלך. כל יצרן מזמין בין 150 ל-200 איש, שכל אחד מהם מקבל כרטיס כניסה. מחירו של כרטיס יכול להגיע עד 5,000 דולר.
ברני אקלסטון, בעליהם של המועדונים הללו, אומר: "לא ייאמן כמה מוכנים היצרנים להשקיע רק כדי לשמוע תגובה חיובית מהספונסרים שלהם. שום דבר לא חשוב להם כמו לראות אותם מחייכים". אקלסטון יודע על מה הוא מדבר. מובן כי היצרנים יודעים שככל שהאירוח יהיה טוב יותר, הצ'ק שיקבלו יהיה שמן יותר.
דירוגו של היצרן האיטלקי, פרארי, במקום הראשון בטבלת ההוצאות, משתקף גם במאזן התוצאות. נהגי פרארי זכו בארבע אליפויות עולם רצופות. כדאי לעקוב אחרי טויוטה. היצרן היפאני, שמדורג רביעי בטבלה, הציב לעצמו יעד שאפתני - זכייה באליפות העולם עד 2006. כיצרן הרכב הרווחי העולם כיום, הקונצרן יכול להרשות לעצמו להשקיע כספים רבים בפורמולה 1. כדי להגשים את חלום האליפות ולהביא לסופה את השליטה של פרארי, תקציבו של טויוטה ב-2004 יסתכם בקרוב ל-400 מיליון דולר.
הכסף הגדול בפורמולה 1
רוני חבשוש
8.3.2004 / 13:39