אמריקאי, יפני וישראלי יושבים בתערוכת אינטרנט וורלד, כשלפתע היפני מתחיל לדבר לעצמו. שואלים אותו חבריו: "תגיד. אתה מדבר עם עצמך, פור גוד סייק"?!
היפני עונה: "לא. הסלולרי שלי מחובר לי למח בטכנולוגיית הדוקומו, אני עונה לטלפונים באופן טלפטי".
"וואו", אומר לעצמו הישראלי כשלפתע הוא רואה שהאמריקאי ממצמץ בעיניו לכל עבר. שואל הישראלי: "אחי, הכל בסדר ? אתה צריך אולי סטילה ?"
עונה האמריקאי: "זה בסדר, אני רק מצלם את התערוכה דרך העיניים שלי, ושולח את התמונות הישר לשרת בפלורידה".
ואיך שהאמריקאי מסיים את המשפט, שומעים הוא והיפני קולות חזקים המגיעים ממעמקי קיבתו של הישראלי.
לעינהם המשתאות, אומר הישראלי: "הורדתי אי- מייל לפאלם שלי, אופטי-ליין , לא ?".
איפה החדשנות, המהפכנות וההתלהבות?
תערוכת אינטרנט וורלד 2001 נפתחה השבוע עם הרבה תקוות ומושג אחד נדרש: B2R, מה שנקרא Back to Reality. החברות שמופיעות בתערוכה, מוכרות בשוק הטכנולוגיה והתקשורת הישראלי, מציגות פיתוחים חדשים ומוצרים המיועדים בעיקר לעסקים אחרים, ולא לצרכן הביתי.
ביתן התעסוקה היה גדוש מבקרים ושררה שם תחושת מלחמת שוורים. לעומת זאת, בתערוכת ICEShow - תערוכת אלקטרוניקה למכשירי ווידאו וסלולר, גאדג'טס, משחקי מחשב וכל מה שמוגדר תחת המושג "מדיה בידורית" לא נרשמה התעניינות גדולה. אמנם הוצגו שם מחשבים בגודל זעיר, שעונים עם מצלמה, מקלדת המקבלת פקודות בעל פה ומערכות DVD.
אבל את כל אלה כבר ראינו, בתערוכות אחרות ובאינטרנט. לצערי, לא הייתה כאן כל תחושה של חדשנות, מהפכנות ואפילו לא טיפת התלהבות. וחבל.